מבעד לעדשת המשקפת, ראה סאנצ'ס את פורה, נקבה צעירה שהייתה בעצמה אחת הראשונות ששוחררו לטבע בשנת 2021, כשהיא מעבירה את גורה למחסה חדש. הגור, קטן וחסר אונים, היה תלוי ברפיון בפי אמו, עדות חיה להצלחתו של מפעל שימור שהחל בחזון רחוק לפני עשורים. עבור סאנצ'ס וצוות Fundación Rewilding Argentina, הרגע הזה לא היה רק תצפית זואולוגית, אלא סגירת מעגל היסטורית עבור חבל ארץ שאיבד את נשמתו הפראית באמצע המאה הקודמת.
היגוארית פורה נולדה בשבי ושוחררה כשהייתה בת חודשים ספורים בלבד יחד עם אמה ואחותה. כיום, היא חולשת על טריטוריה רחבת ידיים באזור קוראלס גראנדס, המקום בו נולדה. נוכחותה, ונוכחותם של חבריה למין, משנה את פני הנוף: המדען קרלוס דה אנג'לו מצביע על כך שהשבת הטורפים מרסנת את אוכלוסיית הקפיבארות, מה שמאפשר לעשב לצמוח פרא ולספוג כמויות גדולות יותר של פחמן מהאטמוספירה.
תהליך ההשבה דרש סבלנות כמעט נזירית. סבסטיאן די מרטינו, מנהל השימור של הפרויקט, מתאר עבודה של שנים שבהן נבנו מכלאות ענק והובאו בעלי חיים מגני חיות בברזיל ובפרגוואי. כדי למנוע מהם להתרגל למגע אדם, המזון הוכנס למכלאות באמצעות מערכת גלגלות מכנית, והמעקב נעשה מרחוק. כיום, אותם פרטים מסתובבים חופשי, עונדים קולרים לווייניים המשדרים את מיקומם המדויק לטכנאים העוקבים אחר תנועותיהם בחרדה של הורים.
היגואר הוא החתול הגדול ביותר ביבשת אמריקה, יצור המסוגל לשחות בנהרות רחבים ולצוד בתוך המים. בעבר הוא שלט במרחבים עצומים בארגנטינה, אך הרס בתי גידול וציד צמצמו את תחום מחייתו לחמישה אחוזים בלבד משטחו המקורי. השיבה של פורה וגורה אל הלב הירוק של איברה היא הוכחה לכך שמה שהאדם החריב, הוא מסוגל, בעבודה קשה ובעקביות, גם לרפא.