הציפור משויכת באופן ראשוני לסוג Phacellodomus, ממשפחת התנוראים (Furnariidae) — משפחה גדולה של כ־321 מינים. שם הסוג מורכב משתי מילים ביוונית עתיקה: phakellos, צרור זרדים, ו־domos, בית. הציפורים האלה בונות קנים מזרדים, בגובה 35 עד 60 סנטימטרים, מזרדים שאורכם מגיע ל־60 סנטימטרים, עם פתח בצד התחתון ותא מרופד ברוחב 10 עד 12 סנטימטרים. יש מינים שמוסיפים תאים ריקים לחלוטין — ככל הנראה כדי להטעות טורפים באשר למקום שבו מונחות הביצים.
הקנים תלויים בגלוי על ענפים חשופים ומשמשים שנה אחר שנה, מורחבים בכל עונה. לכן אפשר לספור את הציפורים האלה לפי המבנים שהן משאירות אחריהן, לא לפי המפגש איתן.
עד כה נחשב מין אחד בלבד מהסוג הזה לאנדמי לפרו: Phacellodomus dorsalis, המוגבל לעמק המָרַניון העליון וידוע מכשישה אתרים בלבד. הואנטה נמצאת כ־800 קילומטרים דרומה משם.
שיהוי התגלית קשור פחות לביולוגיה ומכל לתולדותיו של המקום. אָיָקוּצ'וֹ היה האזור שבו פרץ הסכסוך המזוין הפנימי של פרו ב־1980, ושם גם היה מרוכז ביותר. ועדת האמת והפיוס הפרואנית קבעה בדוח שלה משנת 2003 כי כ־40 אחוזים מקרוב ל־69 אלף ההרוגים והנעדרים במדינה נרשמו במחלקה הזאת לבדה; הואנטה הייתה בין המחוזות הפגועים ביותר. עבודת שדה ביולוגית סדירה בשרידי היער כאן החלה רק לאחר ששקטו הקרבות סביב שנת 2000. זו הסיבה המרכזית לכך שהמדרונות האלה נסקרו פחות ממקביליהם בצפון.
מי שאיתר את הציפור מכיר את השטח היטב: בארנס, שמושבו ביורקשייר שבאנגליה, אייר את A Field Guide to the Birds of Peru שיצא לאור ב־2007, והוא מוביל סיורי ציפורים בפרו, בצ'ילה ובוונצואלה. הצד הפרואני של השותפות צעיר בהרבה: האוניברסיטה הלאומית האוטונומית של הואנטה הוקמה בחוק בינואר 2011 וקיבלה את רישיון ההפעלה שלה מהרגולטור SUNEDU באפריל 2017 — המוסד הציבורי השני בפרו שקיבל רישיון כזה. שותפתה מקיימברידג' בפרויקט היא מעבדת קוונדיש, מחלקת הפיזיקה של האוניברסיטה, ולא מחלקה לזואולוגיה.
הפרסום שהודיע על הממצא בא מהפרויקט המשותף לחקר מערכות סביבתיות ושירותי מערכת אקולוגית באזור הואנטה. מטעם האוניברסיטה בהואנטה מעורבות בו הנשיאה הילדה מריבל הואיהואה ממני, סגן הנשיא לעניינים אקדמיים אנריקה ריברה ולה וסגנית הנשיא למחקר רוקסני קיאונג סָפָּטה.
הצעד הבא הוא כתב היד: תיאור רשמי, קביעת המאפיינים המבחינים, שרטוט התפוצה הגיאוגרפית והערכת מצב השימור. השאלה האחרונה היא הדחופה מכולן. היער שבו נמצאה הציפור מצטמצם ומתפורר לחלקות מבודדות, והמין הפרואני האנדמי היחיד מאותו סוג מוערך ב־6,000 עד 15,000 פרטים בוגרים בלבד. ייתכן שהמין הזה יתועד לראשונה ויוגדר כמאוים כמעט באותה נשימה.