החוקרת ד"ר מריאלה סופרינה והרכז פבלו קואלו הבינו מיד את חשיבות הדיווח שהגיע מהשטח. הפיצ'יסייגו הקטן, או בשמו המדעי Chlamyphorus truncatus, הוא חידה ביולוגית המבלה את רוב חייו מתחת לפני הקרקע וצץ מעליה רק למטרים ספורים. השריון הוורוד שלו אינו רק כסות מגן; הוא משמש כווסת חום עדין, המשתנה מגוון חיוור לורוד עמוק וחי כאשר חום גופו של בעל החיים עולה.
מתחת לשריון הייחודי, המחובר לגופו רק ברקמה דקה לאורך עמוד השדרה, מכוסה הפיצ'יסייגו בשיער לבן ורך כמשי המגן עליו מפני הקור המדברי. כפות רגליו הקדמיות מצוידות בטפרים באורך של כשני סנטימטרים — כשישית מאורך גופו הכולל — המאפשרים לו לשחות בתוך החול במהירות המותירה את רודפיו מאחור.
בעבר, האזור שבו נמצאת כיום השמורה סבל מכריתה מאסיבית של עצי אלגרובו לטובת תשתיות הרכבת והכרמים של מנדוסה. כיום, התיעוד המדויק של בגארי ואגירה, הכולל מדידות ומיקום גאוגרפי מפורט, מעניק לחוקרים ב-CONICET הזדמנות נדירה ללמוד על דפוסי ההפצה של המין. בשל הקושי לגדל את הפיצ'יסייגו בשבי, שם הוא אינו שורד יותר מימים בודדים, כל תצפית כזו בלב המדבר היא בבחינת עדות חיה להישרדותו של יצור ששורשיו האבולוציוניים נמתחים עשרות מיליוני שנים לאחור.
שיתוף הפעולה בין אנשי השטח לחוקרים מאפשר להגן על המין מפני איומים מודרניים כמו אובדן בתי גידול ותקיפות של חיות בית. התצפית בנאקוניאן, שמורה שהוכרה על ידי אונסק"ו כבר ב-1986, מוכיחה כי גם בתוך המערכת האקולוגית השברירית של המדבר, ישנם חיים הממשיכים להתקיים בנסתר, הרחק מעין האדם.