עבור בעלי "חנויות סארי-סארי" קטנות בפיליפינים, ניהול המלאי הוא עדיין פעולה פיזית של חיכוך עפרון בנייר במחברות ישנות. בעוד שמוסדות פרטיים במדינה כבר מפעילים מחשבי-על המחוברים בקילומטרים של כבלים, רובם המוחלט של העסקים הקטנים נותרו מחוץ למהפכה הדיגיטלית. המרכז הלאומי החדש, הפועל תחת משרד המדע והטכנולוגיה (DoST), הוקם כדי לאחד מאמצים מבוזרים ולהציע סיוע טכני ישיר לאותם יזמים קהילתיים.
המרכז יפעיל תוכניות הכשרה ייעודיות וישלב חוקרים מצטיינים מהאוניברסיטאות בתוך פרויקטים של עסקים קטנים ובינוניים. המחזור הראשון של התוכנית מתמקד במגזרים החיוניים ביותר לחיים בפיליפינים: חקלאות, ייצור ובריאות. המטרה היא להעניק לבעל המלאכה הקטן את אותה יכולת ניתוח ממנה נהנים התאגידים הגדולים, ובכך לצמצם את פערי הפריון המעמיקים בין המרכזים העירוניים לפריפריה.
מעבר להכשרה, המרכז מעמיד לרשות הציבור פורטל מחקר פתוח, המנגיש ידע שנשמר בעבר מאחורי חומות של תקציבי ענק. סולידום תיאר את התהליך כגישור על תהום; במקום להמתין שהטכנולוגיה תחלחל למטה מאליה, המדינה בוחרת להציב אותה בגלוי על דלפק המכירות של החנווני ובידיו של החקלאי. זהו ניסיון להבטיח שהקידמה לא תהיה נחלתם של מעטים, אלא תשתלב בשקט בתוך סדר היום של האדם העובד.