הצוות של יוביץ' ויאניץ', מן המכון לארכאולוגיה של סרביה וממוזיאון קְרָאיִינָה, מצא בחדר המעוגל שלוש בריכות רחצה, חדר זיעה, שהרומאים קראו לו סודטוריום, ותנור הסקה, פְּרֵאפוּרְנִיוּם, שבו השתמר עדיין בסיס של דוד נחושת. מתחת לרצפה השתמרה היטב מערכת ההיפוקאוסט: עמודונים עגולים שביניהם זרם האוויר החם וחימם את הרצפה מלמטה. בחלק האחר של המגדל היו חדרי השירות של אנשי הצוות, שהסיקו את התנור ותחזקו את המערכת.
המעון המבוצר נבנה בערך בשנת 309 או 310 לספירה, בימי הטטררכיה, כשארבעה קיסרים חלקו ביניהם את השלטון באימפריה. דאזה מונה לקיסר משנה, קֵיסָר, בשנת 305, וכחמש שנים לאחר מכן תבע לעצמו את התואר אוגוסטוס. החוקרים משערים שאמו הייתה אחותו של הקיסר גלריוס. אם כך, דאזה היה אחיינו של גלריוס, ולא במקרה בנה את מעונו בקרבת אחוזתו של דודו, פליקס רומוליאנה שבגמזיגרד.
המקום אינו חדש לארכאולוגים. הנוסע והאתנוגרף פליקס קניץ תיאר את החורבות כמבצר בשנת 1889 וספר שמונה מגדלים עגולים. כעבור כשישים שנה ספר האדריכל ג'ורג'ה בושקוביץ' עשרה. חפירות שיטתיות נערכו כאן בין 1994 ל-2003 בהנהגת דרגוסלב סרייוביץ'. בתחילת החפירות האלה נחשף, כ-250 מטר מערבה, המאוזוליאום הקיסרי, שנבנה ככל הנראה בשביל אמו של דאזה. בתוכו נמצאו תכשיטי זהב: שלוש שרשראות, עגילים, טבעות, קישוטי שיער ותליון בצורת עלה.
דאזה לא נהנה זמן רב מן המים החמים. בשנת 313 הביס אותו יריבו ליקיניוס בקרב צירלום שבתרקיה, ובאותה שנה מת בטרסוס. המגדל שבנה לעצמו, עם הכיפה והחלונות והעמודונים שמתחת לרצפה, נשאר מאחור בקצה הצפון-מזרחי של סרביה של היום, כעשרים קילומטר מנגוטין. עכשיו חשפו אותו יוביץ' ויאניץ', שכבה אחר שכבה.