התוכנית הלאומית לשימור שפות הילידים והאפרו-הונדורנים לשנים 2025–2035, שגובשה בעבודה מאומצת מול נציגי תשעה עמים, אינה רק מסמך משפטי. עבור ג'ון ווד ואנשיו, זוהי ההכרה הרשמית בכך שהמילים ששמעו בעריסתם – צלילי המיסקיטו, הגאריפונה או הטאוואקה – ראויות להישמע גם במסדרונות בתי החולים ובכיתות הלימוד. התוכנית מבקשת להפוך את המדינה למרחב רב-לשוני שבו הגישה למידע ולשירותים ציבוריים אינה מותנית בוויתור על זהות המקור.
במשך שלוש שנים נדדו אנשי המקצוע בין קהילות מרוחקות, ערכו הערכות לשוניות והקשיבו לזקני השבטים. המאמץ התרחב אל מעבר לגבולות המדינה, כאשר בפברואר האחרון הושקה בגואטמלה סיטי תוכנית אזורית מקיפה לכל מרכז אמריקה, הנתמכת על ידי אונסק"ו וארגון FILAC. המטרה ברורה: להבטיח שהשפות הללו לא יהפכו למוצגים מוזיאוניים, אלא ימשיכו לעבור מדור לדור ככלי חי ונושם.
השינוי כבר מורגש בשטח. במשרד החינוך פועלים מאות בתי ספר דו-לשוניים, ופורטל דיגיטלי חדש מרכז אלפי מילים בשבע שפות ילידיות, המאפשרות לכל צעיר עם טלפון חכם להתחבר לשורשיו. עבור שפות כמו הלנקה, ששימורן נשען על מסמכים ארכיוניים בהעדר דוברים רהוטים, מדובר במאבק נגד הזמן.
בסיום דבריו בטגוסיגלפה, נדמה היה כי המרחק בין חופי הגרסיאס א-דיוס, שם שפת המיסקיטו היא לשון היומיום, לבין הבירה הסואנת, התקצר מעט. ג'ון ווד ביקש שהונדורס תוכרז כפי שהיא באמת: פסיפס של קולות. המילים שביקש לשמר אינן רק אמצעי תקשורת; הן הנוף האנושי של חבל ארץ שלם, המסרב להיאלם.