פרופסור סטיבן קוק מאוניברסיטת קרלטון, שעמד בראש המחקר שפורסם בכתב העת Science, בחן יחד עם עמיתיו 57 מקטעים שונים של הנהר. הממצאים שחשפו היו עדות חיה לכוח ההתאוששות של הטבע: לא רק שמסת הדגים הכוללת שילשה את עצמה, אלא שגם המגוון הביולוגי רשם עלייה של 13%. הדגים הגדולים, אלו שאורכם עולה על 19 סנטימטרים, היו הנהנים העיקריים מהמרחב החדש שניתן להם, כשהם מאכלסים מחדש אזורים שהיו ריקים כמעט לחלוטין רק לפני שנים אחדות.
היאנגצה אינו רק עורק מים; הוא הלב הפועם של הכלכלה הסינית, האחראי לכ-40% מהתוצר הלאומי. אולם המחיר של פיתוח תעשייתי מואץ היה כבד. נכחדו בו מינים יחידים במינם, כמו דולפין הנהרות והחדקן הסיני, והדגה שבו צנחה מרמות של 420,000 טונות בשנות החמישים לפחות מ-100,000 טונות בעשור האחרון. ההחלטה לעצור הכל — לאסור כל סוג של דיג מסחרי למשך עשר שנים — הייתה הימור פוליטי ואנושי חסר תקדים בהיקפו.
השינוי הדרמטי ביותר אינו נמדד רק בסטטיסטיקה, אלא באנשים שחיו מהנהר. 231,000 דייגים רשומים נאלצו למסור את סירותיהם למגרטה ולחפש חיים חדשים על היבשה. רבים מהם, המכירים כל זרם וכל נתיב נסתר במים, גויסו ליחידות של פקחי נהרות. הם אלו שיוצאים כעת אל המים כדי לאתר רשתות נטושות ולעצור דיג לא חוקי, הופכים מציידים לשומרי הסף של הנהר.
אני תמיד מתרשם מכושר העמידות של הטבע כאשר נותנים לו את המרחב ואת הזמן להחלים.
עבור הפוקנה חסרת הסנפיר, יונק ימי נדיר הייחודי ליאנגצה, השינוי הזה הוא קרש הצלה של הרגע האחרון. החוק להגנת היאנגצה, שנכנס לתוקף ב-2021, מבטיח כי הדגים הגדולים — כמו הקרפיון השחור והכסוף — יוכלו שוב למצוא מקטעי נהר פתוחים באורך של מאות קילומטרים, הדרושים להם כדי להטיל את ביציהם. במקום שבו האדם בחר לסגת, החיים שבו למלא את החלל.