לויולה, צאצאית של מנהיגי ה"קאסיקה" (caciques) המקומיים, מחברת בין מלאכת הריפוי של גוף האדם לבין הטיפול באדמה הפצועה. האזור שבו היא פועלת, ה-Gran Sabana, הוא נוף ייחודי של הרים שטוחים ומישורים רחבי ידיים, אך הוא ניצב בפני לחצים סביבתיים המאיימים על יציבותו. לויולה הקימה בקהילה אתר "ארבורטום" — גן בוטני חינוכי — שבו נשתלים מינים בעלי חשיבות תרבותית ורפואית עבור בני הפמון, כאלו שהולכים ונעלמים מן הנוף המיידי.
העבודה אינה מסתכמת רק בשתילה. לויולה פועלת במסגרת "מועצת החכמות והחכמים", שבה זקני הקהילה מעבירים את הזיכרון הקולקטיבי לדור הצעיר. היא מובילה גם בריגדה קהילתית לניהול משולב של אש, מתוך הבנה שהשריפות העונתיות באזור דורשות שילוב בין טכניקות מודרניות לבין המסורת העתיקה של בני המקום, שידעו מאז ומתמיד כיצד להשתמש באש מבלי להחריב את המגוון הביולוגי.
למאמציה של לויולה יש משמעות החורגת מגבולות הקהילה. נהר הקרוני הוא עורק החיים של ונצואלה; זרימת המים היציבה בו מזינה את מתחם הסכרים המייצר את מרבית החשמל במדינה. שיקום אגן הניקוז ושמירה על הצמחייה המקומית מבטיחים שהאדמה תחזיק את המים, ותמנע סחף שעלול לסתום את הטורבינות במורד הזרם.
בינתיים, במאפאורי, השינוי מורגש בפרטים הקטנים ביותר. התושבים מספרים על פירות יער שחזרו להופיע ועל בעלי חיים ששבו אל קרבת הקהילה. לויולה ממשיכה לנוע בין המרפאה לבין המשתלות, משוכנעת שגאווה בתרבות המקומית היא הבסיס לכל הגנה על הסביבה. היא אינה מסתכלת על היער כעל נתון סטטיסטי, אלא כעל גוף חי שזקוק למגע יד אוהב ולידע של אלו שחיו לצדו מאז ומעולם.