התגלית התרחשה במהלך עבודת שטח במחוז סובנסירי התחתון, במקום שבו היערות הממוזגים פוגשים את האזורים הסוב-טרופיים של מזרח ההימלאיה. רוהאן מאיטי וצוותו זיהו כי המטפס אינו דומה לזני הקיווי המסחריים הגדלים במטעי הקהילה המקומית, אלא מייצג ישות בוטנית נפרדת. הפרחים שלו, שקוטרם מגיע עד לשישה סנטימטרים, נפתחים בלב היער כסימן לצמח שהסתגל במשך דורות לתנאי האקלים הייחודיים של העמק.
במחקר שפורסם בכתב העת Feddes Repertorium, הוגדר הצמח כמין ה-56 בסוג Actinidia. בעוד שהעולם מכיר בעיקר את הפירות שנמכרים בשווקים, המין ההודי החדש נותר נדיר ומצומצם לרצועה גיאוגרפית צרה בקרבת עמק זירו. החוקרים מציינים כי המפגש עם הצמח בטבע מדגיש כמה מעט אנו עדיין יודעים על עומק היערות במזרח הודו.
אף על פי שהאזור ידוע כמרכז חקלאי המייצר למעלה ממחצית מתפוקת הקיווי של הודו, המין הפראי Actinidia indica מוגדר כעת כ"חסר נתונים" לפי מדדי שימור בינלאומיים. סודהנסו סקהאר דאש, מהנהלת המכון הבוטני בקולקטה, קרא להרחבת הסקרים באזור כדי להבין אם המטפס נפוץ במקומות נוספים או שמא הוא זקוק להגנה מיידית.
במקום שבו ענפי המטפס נכרכים סביב גזעי העצים העתיקים, נחשף הקשר שבין החקלאות המודרנית של בני קהילת האפטני לבין שורשיו הפראיים של הפרי. התגלית מזכירה כי גם בתוך נוף מוכר של מטעים מוסדרים, הטבע שומר לעצמו פינות נסתרות שבהן החיים ממשיכים להתפתח באין רואה.