העיר אוג'דה, השוכנת קילומטרים ספורים בלבד מהגבול הסגור עם אלג'יריה, משמשת זה עשורים כתחנת מעבר עבור אלו המבקשים לחצות את היבשת. עבור המהגרים המגיעים מגינאה, ממאלי ומסנגל, העיר היא המקום הראשון שבו הם עשויים למצוא מזור למכאובי הגוף לאחר חודשים של נדודים. רבים מהם סובלים מזיהומים בדרכי הנשימה, פגיעות עור ותשישות עמוקה, תוצאה של הליכות ממושכות בתנאי שטח קשים ובלילות קרים שבהם הטמפרטורה צונחת עד לאפס.
השיירה הרפואית שהגיעה לעיר בסוף חודש מרץ הוקמה כמענה אנושי של החברה האזרחית המרוקאית. ללא ביורוקרטיה כבדה או שאלות על מעמד חוקי, נפרסו בחדרים השונים רופאים מתנדבים שהציעו את מומחיותם לכל דורש. גברים שחצו את הגבול האלג'ירי תחת כיסוי החשיכה מצאו עצמם יושבים זה לצד זה עם נשים וילדים שחיו עד לא מזמן במחנות ארעיים בשולי העיר, כולם ממתינים למגע יד המרפא.
הטיפול לא הסתכם רק במרשמי תרופות או בחבישת פצעים. בתוך החדרים הצפופים, היכן שהרופאים המקומיים והמתנדבים ממדינות אפריקה עבדו שכם אל שכם, התרחש משהו יסודי יותר. המהגרים, שבדרך כלל נעים כצללים בשולי החברה, זכו באותו יום להכרה בשמם ובכאבם. הרופאים הקשיבו לסיפורי המסע, בחנו פציעות אורתופדיות שנגרמו בטיפוס על הרים והעניקו לילדים טיפול מונע שיגן עליהם לקראת המשך דרכם.
במקום שבו הגבולות נסגרים בפני האדם, המוסר האנושי מוצא דרכים חדשות להיפתח.
בעוד העיר העתיקה ממשיכה בחייה הסואנים בחוץ, השיירה הרפואית באוג'דה שימשה כמעין מקלט של הגינות בסיסית. בסיומו של היום, כשחדרי המרפאה התרוקנו והכלים הוחזרו למזוודות, נותרו בחדר רק השקט המרגיע והידיעה שבעיר הגבול הזו, לפחות לזמן קצר, החמלה הקדימה את החוק היבש.