החיפוש הסבלני השתלם כאשר דמאלדו לכד פרט באורך של כשמונה-עשר סנטימטרים, המוסווה בשלמות כזמורה יבשה. למרות שחוקר החרקים הגרמני פרנק הנמן סבר בתחילה כי מדובר במין שכבר תועד בעבר, הסטודנט הצעיר לא ויתר. הוא התבונן מקרוב, בפרטים הקטנים ביותר שעין בלתי מזוינת נוטה להחמיץ, והצביע על הכתמים השחורים הזעירים המעטרים את לחייו של החרק כסימן מזהה ייחודי.
דמאלדו אסף ביצים ודגימות ושלח אותן למנטור שלו, גארדה באגוס דמאסטרה, מייסד פורום חובבי החרקים האינדונזי. יחד עם צוות מחקר בינלאומי, הם הוכיחו כי מדובר במין שטרם הוכר למדע. הגילוי פורסם בכתב העת המדעי Zootaxa, וההולוטייפ — הדגימה המשמשת כתקן עולמי למין החדש — הופקדה למשמרת במוזיאון הזואולוגי בבוגור.
עבור דמאלדו, ההכרה המדעית היא משנית לתשוקה הפשוטה להתבוננות. בזמן שחבריו לספסל הלימודים עסקו בנושאים קונבנציונליים יותר, הוא בחר להקדיש את זמנו לשיטוט ביערות ובגנים של איי סונדה הקטנים. "רבים אומרים שזהו תחביב מוזר," הוא ציין בשלווה לאחר פרסום התגלית, "אבל זה מה שהופך אותי למאושר."
הוא לא חיפש תהילה, אלא את האמת המסתתרת בין העלים במקום שבו איש לא טרח להביט קודם לכן.