בשבילו הים הוא חופש. בשביל האנשים שמפליגים לצידו זה מתחיל ברגע פשוט: מנוף ומתקני עלייה במרינה מעבירים אותם מכיסא הגלגלים אל הסירה, והכיסא נשאר מאחור על הרציף. המועדון תכנן ובנה בעצמו את המנוף שמרים את השטים אל הסירות.
אולאיה קאבו מרטינס, שעומדת בראש בית הספר לשיט של המועדון, ראתה את הרגע הזה פעמים רבות.
„תחושת החופש בסירה, כשהם משאירים מאחור את כיסא הגלגלים, היא בלתי ייאמנת.”
היא זוכרת גם רגעים קטנים יותר. תלמידה אחת בכתה כשראתה כוכב ים בפעם הראשונה בחייה. תלמיד אחר הציע לה נישואים, בצחוק, באמצע שיעור.
הסירות הן מדגם GOS16. את הדגם תכננה חברת Fiberships מטולדו, והוא הוצג לראשונה בבית החולים הלאומי לנפגעי שיתוק בטולדו. שני אנשי צוות יושבים במושבים ארגונומיים, וכל מערכות ההיגוי נמצאות בהישג ידם. בגוף הסירה יש שני תאים אטומים למים, ולכן היא אינה יכולה לטבוע. על השדרית הכבדה כתבנו כבר: בזכותה הסירה אינה מתהפכת. קרן רפסול מימנה כמה מהסירות של המועדון.
השיעורים מתקיימים מדי יום מספטמבר ועד יוני, ומלמדים בהם מדריכים שהוכשרו במיוחד לשיט מותאם. לא רק אנשים עם מוגבלות פיזית באים לכאן. בית הספר מקבל גם ילדים עם בעיות התנהגות, אנשים מבוגרים ונפגעות אלימות מגדרית. יחד עם ASEM Galicia, האגודה הגליסיאנית של אנשים עם מחלות שרירים, מתקיים קורס בימי חמישי לסירוגין, מעשר וחצי בבוקר עד אחת וחצי בצהריים.
ממשלת גליסיה ומועצת העיר באיונה משתתפות במימון התוכנית. כשמלאו לתוכנית חמש שנים פתח המועדון שביל נגיש באורך 60 מטר בין בית המועדון לרציפי העגינה. הוא עשוי בטון מזוין, מצופה בציפוי נגד החלקה, ורוחבו כמעט מטר וחצי.
בית המועדון עומד בתוך המתחם המוקף חומה בחצי האי מונטריאל. בנמל הזה עגנה ב-1493 הקרוולה פינטה, ובאיונה הייתה המקום הראשון באירופה ששמע על מסעו של קולומבוס. היום יוצאות מאותו נמל, כמעט בכל יום, סירות קטנות שעל כל אחת מהן שני אנשים. באחת מהן יושב לפעמים סזאר מאקיירה, ומולו הים הפתוח.