לאחרונה השלימה פנדורו סדרה של כ-150 פסלונים קטנים, המנציחים דמויות של מורים, מדענים ורופאים. זוהי עבודה עדינה הנעשית כולה ביד, בטכניקה שהוריש לה אבי-סבה, פנטלאון פנדורו. פנטלאון, פסל אוטודידקט שנולד באמצע המאה ה-19, התפרסם בזכות יכולתו המופלאה ללכוד את תווי פניהם של מנהיגים ואנשים מן השורה בחימר. האגדה המקומית מספרת כי לעיתים היה מפסל את דיוקנאותיהם של עוברי אורח כשידיו מוסתרות לחלוטין תחת בד הפונצ'ו שלו, יוצר יש מאין מתוך מגע בלבד.
התהליך דורש סבלנות המנוגדת לקצב של העולם המודרני. לאחר הפיסול, הפסלונים נחים בצל במשך שלושה ימים, ולאחר מכן שלושה ימים נוספים תחת השמש המקסיקנית הקופחת, בטרם ייכנסו לתנורי הלבנים הלוהטים. רק לאחר השרפה הם נצבעים בשיטה המכונה "חימר פוליכרומי קר" – צבע המונח על הכלי המוגמר ואינו עובר זיגוג נוסף בתנור.
עבודותיה של משפחת פנדורו נודדו רחוק מהחצר בטלאקפאקה, והן מוצגות כיום במוזיאונים ברומא, טוקיו וניו יורק. אולם עבור גרסיאלה, החשיבות אינה טמונה בתהילה אלא בהמשכיות. היא מספרת שרצונה הגדול ביותר הוא שהמלאכה תמשיך לדורות הבאים; כיום, אחיה מסייעים לה בסדנה, שומרים על הגחלת של אמנות שראשיתה בגבעות הסמוכות, משם נחצב פעם החימר הגולמי שהפך לסימן ההיכר של משפחתם.
היא אינה זקוקה לתבניות; אצבעותיה מכירות את הקימורים מתוך זיכרון שנאגר במשך חמישים שנות עבודה.
כאשר ידיה מכוסות בשכבה דקה של חימר אפור, גרסיאלה מעניקה חיים לחומר. כל לחיצה של האגודל, כל החלקה של כף היד, הן עדות לקשר בלתי פוסק בין אדם לאדמתו. בחדר שבו הטמפרטורה עולה עם פעולת התנורים, היא ממשיכה להפיח חיים בדמויות קטנות, פסל אחד בכל פעם, מבלי למהר, מבלי לוותר על הדיוק האנושי שהפך את משפחתה לאגדה חיה.