שני החוקרים מהמחלקה להנדסת מכונות באוניברסיטת סומטרה הצפונית לא ביקשו להחליף את המכונות המניעות את כלכלת המדינה, אלא להבין אותן לעומקן. המנוע של רודולף דיזל, שתוכנן במקור בסוף המאה ה-19 לפעול על שמן בוטנים פשוט, הפך עם השנים לעמוד השדרה של התחבורה הימית והחקלאות באינדונזיה. אך המנועים הללו, הפועלים בלב הארכיפלג, פולטים ענני פיח וגזים המכבידים על האוויר. סיטורוס ובין נור הבינו כי הפתרון אינו טמון בנטישת התשתית הקיימת, אלא בזיקוק התהליך הכימי המתרחש בתוך הבוכנות.
הם פיתחו אסטרטגיה של "דלק כפול", המשלבת דלקים חלופיים כמו אתנול, מימן ואמוניה עם הדיזל המסורתי. אליהם הוסיפו תוספי ננו — חלקיקים מיקרוסקופיים של אלומיניום וצריום המשמשים כזרזים. התוצאה היא "אטומיזציה" משופרת: הדלק מתפרק לטיפות זעירות ודקות כל כך, שהבעירה הופכת לשלמה וכמעט חרישית ביעילותה.
המשמעות המעשית של הגילוי רחבה יותר מכל נוסחה כימית. עבור מדינה המסתמכת על רשת לוגיסטית ימית סבוכה, היכולת לשפר את יעילות המנועים מבלי להשבית את הצי או להשקיע בציוד חדש ויקר היא בגדר הכרח קיומי. החוקרים יצרו מסגרת מושגית מאוחדת הממפה את הקשר בין המבנה הכימי של הדלק לבין התנהגות הבעירה, כלי עבודה שישרת מהנדסים בכל העולם.
במקום לחלום על מהפכות תעשייתיות הדורשות משאבי עתק, בחרו סיטורוס ובין נור בדרך של טיפול קפדני ומתחשב בקיים. הם הראו כיצד מדע מדויק, המיושם על חלקיקים שאינם נראים לעין, יכול לשנות את פניה של תעשייה שלמה ולהקל על נשימתם של מיליונים החיים לחופי האיים.