למפריאבה מסר לסוכנות הידיעות הקטלונית ACN כי הזאב, שנחשב נכחד כמין מתרבה בקטלוניה, הוא שוב מין מתרבה — ולכן מוגן ומאוים על פי החוק האזורי. ההגדרה הזאת אינה טכנית בלבד: היא משנה את מעמדם המשפטי של החיות ואת חובות הרשות כלפיהן.
הדרך לאישור הזה הייתה ארוכה. זאב בודד אותר מחדש בשנת 2000 בפארק הטבע קאדי-מוישרו, ומאז נמשכו עשרים וחמש שנות ניטור רצוף במצלמות שדה. שלושת הגורים הם ספירת מינימום ולא סך הכול; המלטות בדרום אירופה מונות בדרך כלל ארבעה עד שישה גורים, שנעים בין אתרי מפגש לאורך הקיץ ומצטרפים לבוגרים רק בסתיו.
הבדיקה הגנטית הוסיפה פרט שלא היה מובן מאליו. הזוג אינו מגיע מאוכלוסיית הזאבים האיברית שבצפון-מערב ספרד, אלא מהשושלת האיטלקית — Canis lupus italicus, שהחזיקה מעמד במאה העשרים רק בהרי האפנינים המרכזיים והדרומיים. משם התפשטו הזאבים צפונה, אושרה התרבותם בפארק מרקנטור שבאלפים הצרפתיים ב-1992, והם נעו מערבה לאורך המסיף המרכזי ורכס הפירנאים. את הגבול הצרפתי חצו כמה עשרות קילומטרים בלבד מקצה הגארוצ'ה. סמנים מיטוכונדריאליים ומיקרו-לוויניים מבדילים בין הזאב האיטלקי לאיברי, ולכן דגימת צואה או שערה אחת הספיקה כדי להכריע מאין באו.
היער שאליו חזרו אינו היער שממנו נעלמו. כשהזאבים אבדו מכאן, החי סביבם היה דל; היום מסתובבות בשטח אוכלוסיות גדולות של אייל, יעל-אירופי ומופלון — האחרון עצמו מהגר, צאצא של חיות קורסיקאיות ששוחררו לצורכי ציד משנות החמישים ואילך.
אותה יחידת שומרי שטח שמנטרת כעת את הזאבים עוקבת גם אחר הדוב החום בפירנאים, אוכלוסייה שנבנתה מחדש מדובים שנלכדו בסלובניה ושוחררו במרכז הרכס מ-1996. קטלוניה כבר מפעילה מנגנון פיצוי ומניעה עבור נזקי דובים, ובכלל זה סבסוד גדרות חשמליות וכלבי שמירה. עדרי כבשים ועיזים רועים במרומי הגארוצ'ה בקיץ, ואיגוד החקלאים אוניו דה פאז'זוס מייצג את מגדלי הבקר והצאן שבהרים. השאלה מה יקרה כשהזאבים והעדרים יחלקו את אותו מדרון תיבחן בקיץ הבא.
הממשלה האזורית ו-WWF ספרד פרסמו את האישור. נשיונל ג'יאוגרפיק מתעד את חזרת הזאבים לאזור.