הגילוי של איריגויטייה וצוותו ממרכז CONICET לא היה מקרי; הוא נולד מתוך עבודה סבלנית לצד דייגים אומנותיים, אלו שיוצאים אל הים בסירות קטנות ושבים עם שלל המלמד על מצבו של האוקיינוס. התולעת החדשה, Acanthobothrium goleketen, אינה מזיקה למארח שלה, אלא קשורה אליו בקשר גורל אבולוציוני. היא נמצאה אך ורק בגופו של הגיטרן, דג שבעשורים האחרונים הולך ונעלם מן המים העמוקים בשל דיג יתר.
כאשר נדרש איריגויטייה להעניק שם ליצור שגילה, הוא לא פנה אל הלטינית הקלאסית בלבד. הוא ביקש את עזרתה של הבלשנית אנה פרננדס גאראי כדי למצוא מילה בשפת הטהואלצ'ה, שפתם של ילידי פטגוניה שנחשבת למתה מאז שנת 2019. הם בחרו ב"גולקטן" (מזל טוב), שכן ראשו של הטפיל תחת עדשת המיקרוסקופ נראה בדיוק כמו תלתן בעל ארבעה עלים, סמל אוניברסלי למזל שאינו מצוי בדרך כלל במעמקי הים.
ההכרה הבינלאומית לא איחרה לבוא. המרשם העולמי למינים ימיים (WoRMS) בחר ב"גולקטן" כאחד מעשרת המינים המייצגים ביותר שהתגלו בשנה החולפת. עבור איריגויטייה, זוהי הוכחה לכך שגם בעידן של קשיים תקציביים ומחסור במשאבים למדע בארגנטינה, ניתן לבצע עבודה דקדקנית המשלבת בין ביולוגיה לשימור תרבותי. הוא רואה במיון המדעי צעד ראשון והכרחי להגנה על המערכת האקולוגית: אינך יכול להגן על מה שאינך מכיר בשמו.
הבחירה בשם "גולקטן" מחברת בין היצור הזעיר לבין שפתה של דורה מנצ'אדו, הדוברת האחרונה של הטהואלצ'ה, שהלכה לעולמה והותירה אחריה רק הקלטות של מילים בודדות.
כך, במעבדה קרירה לחופי האוקיינוס האטלנטי, זכתה שפה נכחדת לחיים חדשים בתוך סיווג זואולוגי. התולעת הקטנה, שראשה מעוצב כצמח מזל, נושאת כעת על גבה את זכרם של אנשים שחיו בערבות פטגוניה ודיברו בשפה שאיש אינו הוגה עוד בחיי היום-יום. המדע, במקרה זה, לא רק גילה מין חדש, אלא שימש כמקלט למילה שנדונה לשכחה.