מוחמד בראדה, שמונה לדובר משרד החינוך הלאומי של מרוקו, הציג בינואר את הנתונים המרכיבים את המאמץ הלאומי לשיקום מוסדות החינוך. תחת מפת הדרכים שהתווה השר שקיב בנמוסא, הוחלפו 4,851 כיתות יבילות במבני קבע איתנים, כאלו המסוגלים להעניק לתלמידים תחושת יציבות וביטחון. אין מדובר רק בסטטיסטיקה יבשה, אלא בתיקון עמוק של המציאות היומיומית עבור 444,000 תלמידים, במיוחד ב-2,600 בתי ספר כפריים שזכו למערכות חימום לקראת העונה הקרה.
הדאגה הופנתה במיוחד אל אלו שנותרו מאחור זמן רב מדי. למעלה מ-5,100 בתי ספר הותאמו במיוחד כדי לקבל בברכה תלמידים עם מוגבלויות, תוך הסרת מחסומים פיזיים שהיו בעבר חומה בלתי עבירה בדרך אל הידע. בבתי הספר הלווייניים, המשרתים את ה"דוארים" — אותם יישובים קטנים המפוזרים בממלכה — חוברו 4,000 מוסדות לרשתות המים או שותקו בהם מכלי מים, מה ששם קץ לצורך לשאת דליים למרחקים גדולים.
אך הקירות והצינורות הם רק מחצית מהסיפור. בלב הרפורמה פועלת יוזמת "בתי הספר החלוצים", המיישמת שיטות הוראה שנועדו להבטיח שכל ילד ישלוט במיומנויות היסוד של קריאה וחשבון. התוכנית, שהחלה כפיילוט ב-628 בתי ספר יסודיים, התרחבה ל-2,000 מוסדות בשנת הלימודים האחרונה, מתוך מטרה לצמצם את שיעור הנשירה השנתי בשליש עד סוף שנת 2026.
החינוך הציבורי אינו רק מבנה, אלא ההבטחה של המדינה לילדיה שהם שייכים לעתיד, גם בפינות הנידחות ביותר של הממלכה.
זהו מעשה של הגינות אנושית פשוטה. גם כאשר האדמה רעדה באזור אל-חאוז ופגעה ביותר מאלף בתי ספר, הממשלה לא הרפתה מהתוכנית הלאומית הרחבה יותר. השילוב בין בטון חדש לשיטות פדגוגיות המותאמות לרמת התלמיד מעיד על הבנה עמוקה: כדי שילד יוכל לחלום, הוא זקוק קודם כל לכיתה מחוממת, למים נקיים ולדלת פתוחה לרווחה.