באינטאג שבאקוודור, תושבי ארבעה כפרים בונים במו ידיהם תחנת כוח על נהר אגואגרון

"הבעלים לא יהיו תאגידים רגילים," אמר. "אנחנו רוצים שהבעלים יהיו האנשים שחיים באזור."

גואצ'גמירה הוא נשיא עמותת ייצור האנרגיה המתחדשת של נהר אגואגרון. היא מאגדת את ארבע הקהילות סרו פלאדו, צ'יניפמבה, ננגולבי באחו וברצלונה, שבקנטון קוטקאצ'י שבמחוז אימבבורה. תשע־עשרה משפחות מן הקהילות האלה מנהלות את הפרויקט. את העבודה עושים התושבים במסגרת המינגה, מסורת העבודה המשותפת של האזור, והבנאים והמכונאים שנבחרו לעבודה הם בעיקר אנשי המקום.

מערכת ההטיה והצינור כבר הושלמו. בית הטורבינה, מבנה של 60 מטרים רבועים שבו יותקן ציוד הייצור, נבנה עד כה בכשליש. המארגנים מקווים לסיים את הבנייה עד סוף השנה.

לתחנה, שתיקרא הידרואגואגרון, לא יהיה מאגר מים. היא מנצלת הפרש גובה של 100 מטר לאורך הנהר ואינה משנה את זרימתו. לפי התוכנית, היא תספק חשמל לכ־1,500 בתים.

את עשרת האחוזים הנותרים מחזיקים שני שותפים, 5% כל אחד, שמספקים מימון וליווי טכני. האחד הוא קרן פוטורו (Fundación Futuro), שבראשה עומדת קרולינה פרואניו. השני הוא תאגיד טויסאן (Corporación Toisán), שמיוצג על ידי דניס לפורטה.

לעמק הזה יש סיבות טובות לחשוד במי שמגיע מבחוץ ומבקש להפיק ממנו רווח. מאז שנות התשעים מנסות חברות כרייה להגיע אל הנחושת שבאדמתו. ב־1997 שרפו תושבים את מחנה החיפושים של חברה יפנית, חברת בת של מיצובישי, סמוך לכפר חונין. שנים רבות אחר כך קבע בית המשפט המחוזי של אימבבורה שפרויקט הכרייה של חברת הכרייה הממשלתית של אקוודור ושל חברת הנחושת הממשלתית של צ'ילה פגע בזכותן החוקתית של הקהילות להתייעצות ובזכויות הטבע. בית המשפט ביטל את הרישיון הסביבתי של הפרויקט והורה לעצור את כל העבודות.

היער סביב אגן הנהר הוא ביתם של 20 מינים שאינם חיים בשום מקום אחר מלבד אקוודור, ושל 16 מינים בסכנת הכחדה. תושבי ארבעת הכפרים בחרו להפיק ממנו חשמל ולא נחושת. כשהטורבינה תתחיל לפעול, מחצית מן הרווח שתכניס תחזור לשמירה על היער הזה.