מדד ההטרוזיגוטיות של אברהם עמד על 0.17. הסף הנחשב בריא הוא 0.3. במילים פשוטות: אבותיו ואמהותיו של הצבי הזה היו קרובים זה לזה יותר מדי, ובאוכלוסיית השבי כולה מתכווץ המאגר הגנטי דור אחר דור.
הצוות — ובו מנהל צינור הביואינפורמטיקה אלברט נובלסדה והביולוגים פרסי מארק סיינס ורוברט גווינו־או, בשיתוף המרכז הפיליפיני לגנום בוויסאיאס — זיהה 24,531 גנים. בתוך הרצף נמצא גם אלל נדיר, אצל פרט אחד פעיל מינית. אם ישולב בהזדווגות מתוכננת, הוא עשוי להחזיר לאוכלוסייה שונוּת שאבדה.
עד כה התנהלה ההרבעה לפי אילנות יוחסין: מי בן של מי, מי אח של מי. כעת אפשר להחליף את הנייר בגנום עצמו. החוקרים מתכוונים לחדש את חילופי הצבאים בין שלושת מתקני השבי — מרכז סנטרופ, פארק החיות והשימור מארי־איט, ופארק היער של נגרוס — ולבחון עירוב של פרטים משבי ומן הטבע בשמורת הטבע באיאוואן, שלוש מאות הקטרים של שטח פתוח.
למין הזה יש היסטוריה ארוכה של אי־הבנה. הזואולוג הבריטי פיליפ לאטלי סקלייטר תיאר אותו ב־1870 מדגימה ששלח לו הנסיך אלפרד, דוכס אדינבורו, ועל שמו הוא נקרא. במשך יותר ממאה שנה ראו בו תת־מין של צבאים גדולים ממנו, עד שפיטר גרַב וקולין גרובס הפרידו אותו כמין עצמאי ב־1983.
בינתיים נעלם מן האיים סבו, גימאראס, לייטה, מסבטה וסמאר. בשנת 2009 שבה משלחת מפנאי עם עדות פיזית לאוכלוסייה בת־חיים בטבע — אחרי יותר מעשרים וחמש שנים שבהן לא היה לכך אישור מדעי.
הצבי המנומר ניזון מנבטי עשב קוגון צעירים ומעלים נמוכים, ממליט לאחר הריון של כמאתיים וארבעים יום, ומתרבה כל השנה. הביולוגיה שלו אינה המכשול. המכשול הוא מספר האבות והאמהות שנותרו, וכעת אפשר לפחות לדעת בדיוק מיהם.