פרופסור מאורו פרארי, המשמש כמנהל המדעי של האירוע, בחר להסיט את תשומת הלב מההישגים המופשטים של הבינה המלאכותית אל עבר הצרכים המוחשיים ביותר של הילדות. הפסטיבל, שנקרא כעת על שמו של המנתח המנוח פרנקו מוסקה — האיש שהפעיל את המערכת הרובוטית הראשונה באיטליה בבית החולים צ'יזנלו — אינו מבקש להציג את הרובוט כמכונה מרוחקת, אלא כשותף למשחק. המעבדות והחללים האינטראקטיביים עוצבו בשיתוף פעולה הדוק עם עמותות של הורים, מתוך הבנה שטכנולוגיה המיועדת לשיקום חייבת להיבנות מתוך המבט של הילד המשתמש בה.
במרחב התצוגה שלמרגלות יער האורנים של טירניה, חוקרים מאוניברסיטת פיזה ומבית הספר "סנטה אנה" מדגימים כיצד שלדים חיצוניים (אקסו-סקלטים) ופרוטזות חכמות מותאמים לממדיהם של ילדים. הפעילות אינה מוגבלת רק להדגמות טכניות; ילדים עם מוגבלויות וילדים ללא מוגבלויות משחקים אלו לצד אלו ברובוטים שתוכננו במיוחד עבור פרופילים קוגניטיביים וחושיים מגוונים.
הבחירה במיקום האירוע — בסיס האימונים של הוועד הפראלימפי האיטלקי — מעניקה למפגש משמעות נוספת. כאן, בין מגרשי הספורט המקצועיים, מקבלים אביזרי העזר הטכנולוגיים את מקומם הטבעי ככלים להגברת היכולת האנושית. פרופסור פרארי מדגיש כי המטרה היא להפוך את המפגש בין הילד למכונה לחוויה של גילוי עצמי ולא של טיפול רפואי בלבד.
הדיוק המדעי של המעבדות בפיזה ופונטדרה מתמזג כאן עם החמימות של מחוות פשוטות. כאשר ילד מצליח להניע חפץ בעזרת ממשק לביש או להשתתף במעבדת בית ספר המוקדשת להכלה דרך טכנולוגיה, המרחק בין המעבדה הסטרילית למציאות היומיומית מצטמצם. זהו ניסיון להשיב את הקידמה אל ממדיה האנושיים, ולהבטיח שגם המכונות המורכבות ביותר יישארו בראש ובראשונה כלים לשירותו של אדם המבקש ליצור קשר עם העולם.