הבחירה של ארגון השימור WCS Argentina לפעול דווקא במהלך ה"סמנה סנטה", שבוע הפסחא, אינה מקרית. זהו הרגע שבו הביקוש לבשר דגים בקהילה הקתולית מגיע לשיאו, והלחץ על הים הופך למורגש בכל רשת דיג. הגאטוסו, או בשמו המדעי Mustelus schmitti, הוא הכריש הניצוד ביותר במדינה, אך הוא נעלם מן העין הציבורית ברגע שהוא עולה לסיפון: דייגים מסירים את ראשו ועורו עוד לפני השיווק, והופכים חיה מורכבת למוצר צריכה אנונימי.
הביולוגיה של הגאטוסו אינה מאפשרת לו לעמוד בקצב הסכינים. נקבת הכריש נושאת את עובריה במשך 11 חודשים, תקופת היריון ארוכה המזכירה את זו של יונקים גדולים, ומולידה מספר זעיר של צאצאים. כאשר רשתות המכמורת גורפות את קרקעית הים, הן קוטעות שושלות חיים שאינן יכולות להשתקם במהירות הנדרשת כדי למלא את צלחות החג.
הקריאה של אנשי השימור אינה נשענת על צווים ממשלתיים או איסורים בחוק, אלא על פנייה למצפונו של היחיד בנקודת המכירה. על ידי חשיפת השמות השונים תחתיהם נמכר הכריש, כמו "פאלו רוסאדו", הם מבקשים להחזיר לדג את זהותו ואת זכותו לקיום. זהו ניסיון שקט להפוך את הצרכן לשומר סף, המבין כי הוויתור על נתח בשר ורדרד אחד הוא למעשה בחירה לאפשר לנקבות הכריש להשלים את נדודיהן השנתיים אל המים הרדודים כדי להוליד את הדור הבא.