כמנהיג כפרי במיקרו-אגן הניקוז מינזיר 01, ארגה היה עד לתהליך שבו המדרונות התלולים של מחוז מצ'ה איבדו את אחיזתם. הגשמים העזים, שבמקום לחלחל אל מי התהום שטפו את האדמה הפורייה אל עבר אגם טאנה, הותירו את הבארות ריקות בחודשי היובש. השינוי החל כאשר הקהילה החליטה לפעול יחד עם ארגוני סיוע כדי לעצור את ההתדרדרות. התושבים הקימו 28 סכרי ביקורת שנועדו להאט את זרימת הנגר וללכוד את המשקעים, ובנו 20 קילומטרים של טרסות חקלאיות ששינו את פני הנוף.
המאמץ לא הצטמצם רק לבנייה באבן. הקהילה סגרה מרצונה שטח של יותר מ-200 הקטרים בפני רעייה ועיבוד חקלאי, כדי לאפשר לטבע להשתקם בכוחות עצמו. במקביל, שיתוף פעולה יוצא דופן נרקם בין ועדות ניהול המים לבין ועדות ההיגיינה המקומיות — שתי קבוצות שמעולם לא עבדו יחד בעבר. הם הבינו כי הגנה על הקרקע היא הדרך היחידה להבטיח את ניקיונם ובטיחותם של מקורות השתייה.
התוצאות ניכרות בגינת הירק של יזינה אלמנה. החקלאית הצעירה מצליחה כעת לגדל חיטה וירקות בחצר ביתה, עדות חיה לשיפור במליחות הקרקע ובזמינות המים. השכבות העמוקות של האדמה, שהיו צמאות במשך עשורים, החלו להתמלא מחדש. "הנחלים היו מתייבשים, אך עכשיו הם זורמים זמן רב הרבה יותר", מספר ארגה בעודו מתבונן במים שאינם פוסקים עוד. "מעולם לא ראיתי דבר כזה בימי חיי".
המראה של צבע ירוק המשתמר גם בשיא העונה היבשה הוא הניצחון השקט של הקהילה. השילוב בין ידע מקצועי למחויבות אנושית הצליח לעצור את הסחיפה של אגן הניקוז המזין את המערכת ההידרולוגית הגדולה של האזור כולו. במינזיר, המים כבר אינם רק אורחים חולפים בעונת הגשמים, אלא נוכחות קבועה המעניקה ביטחון למי שמעבדים את אדמתה.