המאובנים שנחשפו הם פרי עמל של משימה ארכאולוגית משותפת למרוקו ולצרפת, הפועלת באתר מאז סוף שנות השבעים. מוהיב, חוקר במכון הלאומי למדעי הארכאולוגיה והמורשת של מרוקו (INSAP), הוביל את המאמץ לצד מומחים ממוסדות יוקרתיים כמו קולז' דה פראנס ומכון מקס פלאנק. המחקר, שפורסם בכתב העת Nature, מציב את הממצאים בנקודת זמן קריטית בהיסטוריה של כדור הארץ – תקופת ההיפוך המגנטי הגדול האחרון של כדור הארץ.
המערה עצמה, שנחצבה במקור על ידי גלי האוקיינוס האטלנטי לפני שהתרוממות טקטונית הותירה אותה יבשה, שימשה בית ומקלט לסירוגין. החוקרים מצאו על העצמות סימנים מנוגדים המגוללים סיפור של הישרדות: סימני חיתוך שהותירו כלי אבן מצד אחד, וסימני נשיכה של טורפים גדולים כמו צבועים מצד שני. נדמה כי בני האדם וחיות הפרא נאבקו על השליטה בחלל המוגן הזה לאורך דורות.
מעבר לעצמות האדם, האתר עשיר בעדויות לעולם שאבד. החוקרים זיהו שרידים של קרנפים, דובים וצבאים שנכחדו, אך פרט אחד קטן מפיח חיים ביומיום של המערה: עצמות שנאספו ועובדו על ידי דורבני ענק קדומים, שנהגו לכרסם אותן ולהעבירן ממקום למקום. פעילות זו, יחד עם עבודתם של ז'אן-ז'אק הובלין ועמיתיו, מאפשרת לשחזר את המערכת האקולוגית שבה התעצבה דמותו של האדם הקדום בצפון אפריקה.
גילוי זה אינו רק תוספת לקטלוג המאובנים העולמי; הוא מדגיש את חשיבותו של האגן הצפון-אפריקאי כצומת דרכים בהתפתחות המין האנושי. ככל שהחפירות מעמיקות, מתברר כי השורשים של הומו סאפיינס וקרוביו שלוחים עמוק יותר לתוך היבשת מכפי שניתן היה לשער בעבר.