מאז אותו רגע בקיץ 2023, החל תהליך הכנה שקט ויסודי במשרדי הממשלה ובכפרי האמנים בפיג'י. הפסטיבל, שנוסד כדי להגן על הידע הילידי של אומות מלנזיה, אינו מסתפק רק בתצוגה של יופי; הוא פועל תחת אמנה משפטית שנועדה למנוע ניצול מסחרי של דפוסי קעקועים, גילופים ומלאכות יד מסורתיות. חמש מדינות — פיג'י, פפואה גינאה החדשה, איי שלמה, ונואטו וקלדוניה החדשה — יקבצו יחד את אמניהן למפגש של מוזיקה, מחול ודיאלוג בין-דורי.
האתגר המונח לפתחו של יאבאקי ואנשיו מורכב במיוחד בשל המגוון העצום של האזור. מלנזיה מאכלסת כחמישית מכלל השפות המדוברות בעולם, עושר רוחני שדורש רגישות יוצאת דופן. ההכנות כוללות תיאום עם רשויות הגנת הצומח, שכן משלחות האמנים מביאות עמן חומרים אורגניים מקודשים — נוצות של ציפור גן-עדן, עלי פנדנוס לא מעובדים ועורות בעלי חיים המשמשים ללבוש מסורתי — העוברים תהליכי חיטוי קפדניים כדי שיוכלו לחצות את הגבולות מבלי לסכן את המערכת האקולוגית המקומית.
בלב הפעילות עומדת השאיפה להעביר את הידע אל ידיהם של הצעירים. יאבאקי מדגיש כי ללא המגע החי בין הדורות, המנהגים יהפכו למוצגים מוזיאוניים דוממים. בכפר האמנויות שבפסיפיק הארבור, ניתן כבר לחוש בהכנות מבעד למקצב התופים. קול רקיעת רגליהם של רקדני המקה (Meke) על האדמה הופך להד של דורות קודמים, המזכיר כי התרבות אינה נשמרת בכתב, אלא בתנועה ובקול.
הפסטיבל השמיני במספר יכלול גם סימפוזיון של הוגי דעות מקומיים ותחרויות שירה, אך חשיבותו האמיתית טמונה ברגעים הקטנים שבין הטקסים: בהחלפת מטבעות מסורתיים עשויים נוצות אדומות או ניבי חזיר מעוקלים. אלו הם רגעים של הכרה הדדית בין איים רחוקים המגלים מחדש, מדי שלוש שנים, כי הם חולקים גורל אחד וים אחד.