בתוך שמורת "פורנגה קונקיסטה" — שפירוש שמה בשפת הנהינגטו הוא "הכיבוש היפה" — מתחולל שינוי שקט שאינו מוכתב מרחוק, אלא צומח מתוך הקהילות עצמן. התושבים המקומיים, שחציים חיים בתנאים כלכליים דוחקים, הפכו לאדריכלי היער שלהם. ידיהם של הגברים והנשים מהקהילות נובה כנאן וז'ראקי הן אלו שדולות מהמים את זרעי האנדירובה הצפים, מתנה מהנהר שהופכת לחיים חדשים בין כותלי ארבע המשתלות שהקימו בעצמם.
צוות השטח, המורכב מתושבי השמורה בלבד, פועל בדייקנות של מי שמכיר כל פיתול בנהר. הם אוספים את הזרעים, מכינים את המצע ומנביטים יותר מ-20 מינים שונים של עצי יער ומאכל. העבודה הקשה במשתלות הניבה השנה אלפי שתילים של קקאו, אסאי וקופואסו, שנועדו להחליף את השטחים הפגועים במערכות חקלאיות-יערניות המבטיחות מזון והכנסה לדורות הבאים.
התזמון של מבצע הנטיעות נקבע על פי קצבו של הטבע. הנטיעות מתבצעות בעיצומה של העונה הרטובה, כאשר האדמה הלחה עוטפת את השורשים ומעניקה להם את הכוח הדרוש לשרוד ביער הסבוך. זהו מאמץ של קבוצה קטנה בראשות אנשי מכון IPÊ, שנוסד במקור כדי להציל קופים בסיכון והרחיב את חזונו אל האמזונס, מתוך הבנה ששימור הטבע בלתי אפשרי ללא כבוד לאדם החי בתוכו.
כאשר השתילים נטמנים באדמה, נסגר מעגל שהחל לפני שנים, כשהתושבים נאבקו על זכותם החוקית להישאר על אדמת אבותיהם. כעת, כשהם מטפלים בעצים הצעירים שיניבו פרי בעוד שנים, הם אינם רק משקמים את היער, אלא מבססים את ריבונותם על חבל ארץ שהם בחרו להפוך לביתם ולמבצרם.