לאחר מלחמת העולם השנייה, כוסו הרי יפן במטעי ארז וברוש מהירי צמיחה במטרה לספק חומרי בנייה לשיקום המדינה. היערות הללו, מעשה ידי אדם, הפכו ברבות השנים לצפופים כל כך עד שחופת העצמים מנעה מקרני השמש להגיע אל הקרקע. בתוך האפלה התמידית שמתחת לענפים, נעלמו צמחי התת-יער ואיתם נדדו משם הארנבות והפסיונים. עבור העיט הזהוב, הזקוק למרחב פתוח כדי לצלול במהירות אל טרפו, היער המודרני הפך למלכודת של גזעים צפופים שאי אפשר לנווט בה.
דג'ימה, הפועל מטעם האגודה לשימור הטבע ביפן (NCSJ), בחר בדרך פעולה שנראית במבט ראשון הפוכה למטרתו: הוא כורת עצים. בתוך 10,000 ההקטרים של יער אקאיה, הוא יוצר קרחות יער המדמות את המבנה הטבעי של יער נשיר עתיק. קרן שמש בודדת החודרת דרך הפתח שנפער בחופה מעוררת זרעים שנחו בקרקע עשרות שנים, והופכת את החשיכה הירוקה למרבד של חיים חדשים.
העבודה ביער דורשת סבלנות של דורות. דג'ימה אינו מסתפק רק ביצירת שטחי ציד; הוא מוביל תנועה רחבה יותר של "השבת פרא" (Rewilding), המבקשת להחזיר ליפן את האיזון האקולוגי שאבד לה. הוא מאמין ששיקום הטבע יכול לספק משרות משמעותיות לצעירים, שיהפכו לגננים של המערכת האקולוגית במקום להיות רק כורתים בשירות התעשייה. כאשר הוא עומד שם, בתוך השקט של גונמה, הוא יודע שכל קרחת יער כזו היא גשר בין העבר הטבעי של האי לבין עתידו.
ההצלחה באקאיה מהדהדת מאמצים דומים ברחבי יפן, כמו השבתו של המגלן המצויץ לאי סאדו. עבור דג'ימה, כל זוג עיטים המקנן בשטח שבו עמד פעם מטע חד-גוני הוא הוכחה לכך שכאשר האדם נסוג מעט ומפנה מקום לאור, הטבע יודע בדיוק מה עליו לעשות.