מייק מטטאוואבין הוא סגן ראש המועצה הגדולה של נישנאווה אסקי ניישן, ארגון המייצג 49 אומות ראשונות על פני שטח בגודל שני שלישים מאונטריו. אבל בטקס הוא דיבר לא כנבחר ציבור אלא כמי שנשלח בילדותו לסנט אן, בית ספר שפעל בפורט אלבני על נהר אלבני, סמוך למפרץ ג'יימס, בין 1902 ל־1976. "קשה להבין למה אנשים היו מכחישים את זה", אמר. הוא תיאר איך הטראומה עברה הלאה בלי שאיש התכוון להעביר אותה — מהורים לילדים, מדור לדור.
בוב בקסטר דיבר על מה שאי אפשר לראות. "זה לא תמיד הדברים הפיזיים", אמר, "זה גם הכוח הנפשי הבלתי נראה שנמצא שם כשמרחיקים אותך מההורים שלך." הוא סיפר שכילד בן שש או שבע קבר את הזיכרונות, ושהריפוי פירושו ללמוד להרפות מהכעס — "כדי שלא תעביר אותו לאחרים".
אני בן אדם. אני ניצול.
את מרכיבי העיצוב של דגל הניצולים בחרו ניצולי בתי הספר הפנימייתיים מרחבי קנדה. הדגל נוצר במרכז הלאומי לאמת ולפיוס באוניברסיטת מניטובה והונף לראשונה בפומבי ב־2021. בין סמליו פרח הזכריני, שהוצע כסמל זיכרון לילדי בתי הספר על ידי ניצולה ממניטובה.
לייקהד יושבת על אדמת האנישינאבה של אומת פורט ויליאם הראשונה, חתומה על חוזה רובינסון־סופיריור מ־1850. המחלקה ללימודים ילידיים פועלת שם מאז 1984, וב־2016 הפכה האוניברסיטה לאחת הראשונות בקנדה שחייבו את כלל הסטודנטים לתואר ראשון בקורס בתוכן ילידי. ארבעה עשר אחוזים מהסטודנטים שלה מזדהים כילידים — חלקם צאצאים של אותם ילדים שנלקחו.
ת'אנדר ביי היא גם העיר שאליה טסים תלמידים מקהילות צפוניות מרוחקות שאין בהן תיכון, כדי ללמוד בבית הספר דניס פרנקלין קרומרטי. חקירת חוקר מקרי המוות שהסתיימה ב־2016 בחנה את מותם של שבעה תלמידים ילידים בעיר בין 2000 ל־2011 והוציאה 145 המלצות. ההיסטוריה שמטטאוואבין ובקסטר תיארו אינה סגורה במוזיאון.
פורט אלבני, הקהילה שממנה בא מטטאוואבין, מונה כ־850 תושבים ומגיעים אליה במטוס — או בדרך חורף, כשהקרח נושא. משם יצא ילד לסנט אן. משם חזר אדם שמסרב להעביר הלאה את הכעס.