הקמתה של האוניברסיטה לשפות ילידיות (ULIM) אינה תוצאה של תכתיב ביורוקרטי מלמעלה. כפי שהדגיש רגינו מונטס, המוסד צמח מתוך דיאלוג מתמשך עם מנהיגי הקהילות המקומיות. רגע המפתח התרחש כאשר האספה הקהילתית של הכפר החליטה להעניק שני הקטרים משטחה הריבוני לטובת הקמפוס. עבור קהילה החיה מן האדמה, ויתור כזה הוא הצהרה על ערכה של הרוח ועל הנחישות לשמר את הזהות הלשונית שלה.
המוסד החדש מציע ארבעה מסלולי לימוד: הוראת שפות ילידיות, פרשנות ותרגום, ספרות ותקשורת בין-תרבותית. התלמידים אינם נבחנים רק בחדרי ההרצאות; חלק משמעותי מהערכתם מתבצע באמצעות פרויקטים קהילתיים בשטח, שנועדו להפיח חיים בשפות שהם לומדים בקרב האוכלוסייה המקומית.
הסיכון לאובדן השפות במקסיקו אינו תיאורטי. הוא נובע מהזדקנות הדוברים, מהגירה כלכלית ומהפסקת העברת השפה בין הדורות בכפרים המרוחקים. ברטה דימאס, רכזת החינוך והמחקר, הגדירה את משימת האוניברסיטה כניסיון להחיות ולעודד את השימוש בשפות הלאומיות, מתוך מטרה מוצהרת ששום שפה נוספת לא תאבד מן העולם.
כאשר חמישים הסטודנטים הראשונים נכנסו בשערי המוסד, הם ייצגו הרבה יותר מעצמם. הם הגיעו מקהילות מרוחקות, נושאים עימם מסורות שבעבר נדחקו לשוליים. במילפה אלטה, מקום שבו שפת הנאוואטל עדיין נשמעת בסמטאות, הם החלו לטוות את הקשר שבין האקדמיה המודרנית לבין הזיכרון העתיק של עמם.