הקבוצה — Guardianes del Gato Andino del Cajón del Maipo — מונה שבעה מתנדבים, מטפסים ותושבי האזור. מושא המעקב שלהם, Leopardus jacobita, תואר לראשונה במדע ב-1865 בידי הזואולוג האיטלקי אמיליו קורנליה, מנהל המוזיאון לטבע במילאנו, על סמך עור שנאסף בארגנטינה. במשך עשורים הכירו אותו החוקרים כמעט אך ורק מעורות וגולגולות במוזיאונים. צלם טבע תיעד את המין בצ'ילה ב-1891; האישור הצילומי הבא הגיע רק ב-2014, בוואייה נבאדו, אחרי פער של 123 שנה. ב-2022 מצאו מטפסים בפלוטון לה גלוריה זוג בוגרים ושני גורים.
הקושי אינו רק בנדירות. על אותן מדרונות סלע חי גם חתול הפמפס, נפוץ הרבה יותר, ותמונות מלכודת שלו מתבלבלות בקלות עם תמונות של חתול האנדים. ההבדל נמצא בזנב: עבה, טבעתי, שש עד תשע רצועות כהות, נישא נמוך ומשמש משקל נגד על הסלע. המתנדבים ראו את החתולים בשעות הערב, הזנב הארוך והמדובלל נגרר אחריהם.
מה שהנתונים של הקבוצה הראו סותר הנחה ותיקה: לא רק הפסגות הגבוהות חשובות לחתול, אלא גם העמקים הנמוכים כמו לאס ארנאס. העמקים משמשים מסדרונות ביולוגיים ומונעים בידוד גנטי, והצמחייה הלחה שבהם מקיימת את הוויסקצ'ות — הטרף העיקרי. מערך מצלמות קטן שמתוחזק שוב ושוב מייצר בדיוק את סוג המידע שסקרים גדולים וחד-פעמיים מפספסים.
הווטרינר רודריגו ויאלובוס, מנהל הארגון Seeking the Andean Wild Cats, מדריך את המתנדבים; ניקולס לגוס מרכז את ברית חתול האנדים בצ'ילה. הקבוצה יוצאת גם אל הציבור עם תצוגות חינוכיות בצורת חתול. הקמפיין האזרחי Queremos Tupungato, בראשות פילאר דלפיאנו, פועל כבר שבע שנים.
באגני אוליברס וקולורדו שמעל סנטיאגו יש שימוש קרקע מתחרה: מכרה לוס ברונסס של אנגלו אמריקן וחטיבת אנדינה של קודלקו עובדים באותו מקטע של הרי האנדים, בשטח שכולל קרחוני סלע וקרקע קפואה. המים מהאגנים האלה מזינים את מערכת נהר המאיפו, שמספקת את רוב מי השתייה של סנטיאגו. הצו להקמת שטח השימור נמשך ממשרד המבקר הכללי במרץ 2026 והוגש מחדש במאי.
אף חתול אנדים לא הוחזק מעולם בשבי. אין אחד בשום גן חיות בעולם. כל מה שידוע עליו מגיע מעורות ישנים, ממעט תצפיות שדה, ומכרטיסי זיכרון שאנשים כמו גארסיה נושאים במורד ההר.