ביוני 2025 הגיע למקום צוות הארכאולוגיה של הפסגות הקלצ'קיות הדרומיות, מטעם CONICET והאוניברסיטה הלאומית של קורדובה. רומינה קנובה וסטפניה קיאבסה אריאס חפרו במשך חמישה ימים, יחד עם הארכאולוג אוסבלדו דיאס ממנהלת המורשת של המחוז ועמיתי המחקר פרנסיסקו פרנקו וגונסלו מויאנו. בתחילה נראה שמדובר בשני אנשים לפחות. במעבדה התברר שהיו ארבעה: שלושה גברים צעירים, כבני עשרים, ותינוק אחד.
הם נקברו בין השנים 400 ל-900 לספירה, בהקשר טקסי. סביבם נמצאו עדויות להתכנסויות ולמנחות, שברי כלי חרס מעוטרים, ראש חץ מקוורציט ועצמות בעלי חיים, בהן של גמליים ושל ציפורים.
אנפמה שוכנת במורד המזרחי של הרי קלצ'קי, בגובה של כ-1,750 מטרים, בתוך יער הרים לח. עוד לפני עשור לא הגיע אליה שום רכב, ומי שרצה להגיע אליה הלך שבע או שמונה שעות מן העיירה הקרובה. הצוות עובד בעמק מאז 2014 בערך, ותיעד שם כפרי חקלאים מן האלף הראשון: בתים עגולים מאבן, שבחלקם עמדו קירות בעובי של שני מטרים, ובכל אחד מהם גרו 16 עד 25 איש. בחלק מהבתים גרו אנשים שש מאות ושבע מאות שנה ברציפות, וגידלו תירס, שעועית ודלעת על מדרגות חקלאיות.
הדרך הארוכה שעברו תושבי העמק מאז אינה רק דרך של זמן. אנשי טאפי ואנפמה השתתפו במלחמת קלצ'קי השנייה במאה השבע-עשרה, וההיסטוריונים מתארים כיצד המלחמה החישה את התפרקות אורח החיים שקדם לבואם של הספרדים. קהילת הדיאגיטה של אנפמה רשומה כיום כקהילה ילידית במרשם הלאומי, ומשתייכת לאיגוד עמי הדיאגיטה של טוקומן.
בארגנטינה רשאיות קהילות ילידיות, מאז 2001, לתבוע שרידי אבות המוחזקים באוספי מוזיאונים. בעמק אנפמה עברו כחמישה-עשר חודשים מן החפירה ועד ההשבה.
את הטקס הוביל סנטוס פסטרנה. לצד אלווארס עמדו מי שהיה ראש הקהילה לפניו, אנטוניו קרנסנו, ראשי הקהילות של טאפי דל ויאה ומאלה מאלה, אלחו אסאר ואלברטו אנטוניו רומנו, והנציג הקהילתי של ראקו, חררדו אלבי. הארכאולוגים עטפו כל אחד מן הארבעה בשמיכה משלו.
הם נקברו מחדש כמה מטרים מן המקום שבו שכבו יותר מאלף שנה, לצד כלי החרס שנמצאו איתם ולצד המנחות החדשות שהניחו בני הקהילה.