במשך עשרות שנים נחשב השסתום התלת-פסיפי ל"שסתום הנשכח" של הלב האנושי. כשהוא כשל והדם זרם לאחור, החולים נותרו עם רגליים נפוחות, כבד גדוש וקוצר נשימה תמידי שהפך כל צעד למטלה מפרכת. עבור שתי המטופלות בווראן, שהגיעו אל סף התשישות, הטיפול התרופתי כבר לא הועיל, אך גילן ומצבן הגופני מנעו מהן את האפשרות לתיקון כירורגי פולשני.
הפתרון שמצאה לאראג' וצוותה, בשיתוף פעולה עם המומחה האיטלקי ד"ר מרקו די מרקו, טמון בסיכה זעירה המצופה בד פוליאסטר. המכשיר מוחדר אל הלב ומצמיד את עלי השסתום הדולפים זה לזה, ובכך משיב את הסדר לזרימת הדם. הליך זה הופך את התיקון המורכב לפעולה עדינה שאינה דורשת פתיחה של בית החזה, אלא רק דיוק אנושי וטכנולוגיה מתקדמת.
בזמן הפעולה, השתמש הצוות בהדמיית אקו-לב ושיקוף רנטגן כדי לנווט את הצנתר. רגע השיא נרשם כאשר הסיכה, עשויה סגסוגת קובלט-כרום, נסגרה על הרקמה החולה. באותו רגע, הדליפה שסיכנה את חיי המטופלות צומצמה באופן מיידי. אלג'יריה הפכה למדינה הראשונה ביבשת המאמצת את השיטה, ובכך הציבה את עצמה כמרכז רפואי אזורי.
בסיום ההליך, כששתי הנשים החלו את תהליך ההתאוששות המהיר שלהן, הוכחה חשיבותו של המגע המקצועי המשלב ידע וחסד. פרופסור לאראג' כבר אינה רואה בטכנולוגיה זו רק הישג טכני; עבורה ועבור הצוות בווראן, מדובר באפשרות להעניק למטופלים חיים שבהם נשימה עמוקה אינה עוד מאבק, אלא מציאות יומיומית פשוטה.