במשך עשורים, נהרותיה של ארגנטינה היו חסרים את נוכחותו של הטורף הימי הגדול הזה. מאז שנת 1986, לא נצפתה לוטרת ענק אחת בטבע המקומי, זכר לימים שבהם צייד פרוות אינטנסיבי רוקן את גדות הנהרות מיושביהן. סבסטיאן די מרטינו, מנהל השימור של ארגון Rewilding Argentina, ליווה את רגע השחרור ביוני 2025 כמי שמתקן עוול היסטורי. זהו המקרה הראשון בעולם שבו מין זה מושב למערכת אקולוגית שממנה נמחק כליל בעבר.
המסע של נימה ושל בן זוגה, קוקו, שהגיע מדנמרק, דרש סבלנות אנושית יוצאת דופן. הווטרינרית אווה מרטינז תיארה את נימה כפרט "ביישן", תכונה שהתבררה כיתרון מכריע: חוסר הזיקה שלה לבני אדם הפך אותה למועמדת מושלמת לחיים בטבע. במשך שנתיים של הסתגלות, למדו הלוטרות לצוד דגים חיים ולבנות את מחילותיהן בתוך דפנות הבוץ המשופעות של שמורת האיברה. שם, בתוך המכלאה המוגנת שלפני השחרור, נולדו בנובמבר 2024 הגורים פירו וקירה, הלוטרות הראשונות מזה דורות שנשמו את אוויר הביצות של מחוז קוריינטס כבני חורין.
נוכחותן של הלוטרות בלב 756,000 ההקטרים של הפארק אינה רק עניין של יופי או געגוע. כטורפי-על, הן מווסתות את אוכלוסיית הדגים ומשיבות למערכת האקולוגית את האיזון שאבד לה. הנתונים ממרץ 2026 מאשרים כי המשפחה ביססה את הטריטוריה שלה ואף ממשיכה להתרבות בטבע.
עבור די מרטינו וצוותו, היללות והנחירות שנשמעות כעת בין קני הסוף הן קולו של נהר שחזר לחיות. מה שהחל לפני עשורים ברכישת קרקעות על ידי משפחת טומפקינס והעברתן למדינה, הבשיל לכדי רגע שבו האדם אינו רק צופה בטבע, אלא מאפשר לו לשוב אל מקומו הטבעי.