אחר כך הם ייקחו את העלים אל המזקקות הקטנות. אדים יתעבו על הדפנות, טיפה אחר טיפה ייאסף שמן אתרי בבקבוקונים — מעט מאוד שמן ממון גדול של עלים, כפי שהלימונית נותנת תמיד. זהו קינדי טרפוי, מיזם בית ספרי שהתלמידים עצמם מנהלים: סבונים, שמפו, שמנים אתרים, מלאכת יד.
הכול התחיל לפני עשר שנים, כשהקהילה תרמה לבית הספר הקטר אחד של אדמה. מאותו הקטר צמחה רשת: אינסטיטוסיון אדוקטיבה רוראל בילינגואה אטון נינמבי — "הדרך הגדולה" — הפועלת בעשרה מקומות, עם 1,267 תלמידים ושלושים מנחים שתפקידם רוחני, תרבותי ופדגוגי כאחד.
סביב בית הספר עומדים מי שמחזיקים את הידע: ויסנטה חקנמחוי, מרפא (יאצ'ה); חואן קרלוס חקנמחוי, טאיטה, מנהיג רוחני העומד בראש מערכת החינוך הילידית; יולנדה חקנמחוי, מושלת הרסגוארדו; אמנדה חקנמחוי, ראשת הקהילה ואם; חסוס ארביי חוחוחה קינצ'ו, מנחה רוחני. תוכנית הלימודים משלבת ידע אקולוגי מסורתי עם מתמטיקה ועם יזמות, בלי שאחד יבטל את השני.
האינגה הם דוברי קצ'ואה הצפוניים ביותר ביבשת. שפתם היא אחת מ־65 השפות הילידיות המוכרות בקולומביה, וחוק משנת 2010 מחייב את המדינה לתמוך בהן. צו משנת 2014 התיר לרסגוארדוס לנהל בעצמם את תקציבי החינוך שלהם, במקום דרך העיריות. פוטומאיו, בינתיים, נודע בעולם בעיקר בזכות נפט, בקר וקוקה — עשרות אלפי הקטרים של גידול, ריסוסים אוויריים, שנות מלחמה.
"האפשרות לבחור כיצד אנחנו רוצים ללמד."
כך תיאר אחד מבני הקהילה את מה שהשתנה. לא הכרזה ולא תביעה, אלא משפט שקט על בחירה. בבוקר החם ההוא, בין המזקקות ושיחי הלימונית, הבחירה הזו נראית כמו ילדה בת חמש הלומדת את שמו של צמח בשפה שסבתה מדברת.