ויראקון, אוצרת בכירה במוזיאון לתולדות הטבע בלונדון, חזרה אל נופי מולדתה כדי לחפש את מה שהעין הרגילה נוטה להחמיץ. יחד עם חוקרים מהקרן ההרפטולוגית של סרי לנקה, היא סרקה את המדרונות שבין 300 ל-1,170 מטרים מעל פני הים. שם, בתוך המיקרו-אקלים הייחודי של יער הגשם הטרופי, הם גילו עולם שלם שנותר מחוץ למפות המדעיות: 23 מיני חזזיות חדשים, 12 מיני צפרדעים, שני מיני שממיות וארבעה מיני נחשים.
אחת התגליות המרגשות ביותר עבור ויראקון הייתה החזזית Polymeridium fernandoi, שנמצאה נאחזת בגזעי העצים בלב סינהאראג'ה. עבור החוקרת, החזזית אינה רק אורגניזם, אלא עדות חיה לאיכות האוויר ולבריאותו של היער; יצור ששואב את מזונו ישירות מהאטמוספירה ומשמש כדופק המדיד של הסביבה כולה.
העבודה בשטח חיברה את החוקרים אל ההיסטוריה העמוקה של האי. צפרדע השיחים Pseudophilautus dilmah, למשל, נתגלתה סמוך לאתר שבו נשתלו שתילי התה הראשונים של סרי לנקה בשנת 1867. בעוד שהחלוצים האירופאים של המאה ה-19, כמו הבוטנאי ויליאם נילנדר, הניחו את היסודות לתיעוד הטבע באי, עבודתה של ויראקון ממלאת את הפערים שהותירו אחריהם, תוך התמקדות במינים פחות "כריזמטיים" שאינם זוכים בדרך כלל לתקציבי מחקר גדולים.
הצפרדעים הקטנות שמצא הצוות שייכות לסוג המאופיין בהתפתחות ישירה: הן אינן עוברות שלב של ראשן במים, אלא בוקעות מהביצה כצפרדעים זעירות ומושלמות. הישרדותן בתוך סבך היער, לצד נחשי עצים נדירים וחזזיות עתיקות, מספרת סיפור של חוסן בתוך מערכת אקולוגית שברירית. בספרה החדש, "החזזיות המרתקות של סרי לנקה", ויראקון מעניקה שמות ופנים ליצורים הללו, ובכך הופכת אותם מחלק בלתי נראה של הנוף לישויות שקיומן מחייב הכרה והגנה.