הציסטה ההידטידית נוצרת מתולעת סרט זעירה, Echinococcus granulosus. המארח הסופי שלה הוא הכלב, לא הכבש: כלבים מפרישים ביצים לאחר שאכלו שאריות של בעלי חיים נגועים, ובני אדם בולעים אותן דרך ידיים, מים או ירקות. באזורי גידול הצאן בהרי הצפון של ירדן זו מחלה מוכרת. הציסטה גדלה לאט, סנטימטר עד חמישה בשנה, ולעתים חולפות שנים עד שהיא לוחצת על איבר סמוך ומתגלה.
הקושי בניתוח הוא הדליפה. בתוך ציסטה אחת שוכנים מאות אלפי ראשי תולעת — משקע שמנתחים מכנים "חול הידטידי" — וכל אחד מהם יכול להתמקם בחלל הבטן וליצור ציסטה חדשה. דליפה עלולה גם לגרום לתגובה אלרגית קשה. לכן מבודדים את השדה בפדים ספוגים בתמיסה ממיתה, שואבים את הנוזל לפני הפתיחה, ומטפלים בתרופה לפני הניתוח ואחריו. הבטחת הזהירויות האלה דרך פתחים לפרוסקופיים קשה יותר, וזו הסיבה שהגישה הזו נכנסה לשימוש במחלה הזו רק באמצע שנות התשעים.
בצוות השתתפו ד"ר דרגהאם חמאדנה, ד"ר מוחמד מובארכ וד"ר מוחמד מסאעדה מהכירורגיה הכללית; ההרדמה הייתה בידי ד"ר מוחמד אלראוושדה והמתמחה ד"ר אסאמה בשתאווי. מנהל בית החולים, ד"ר וליד אלחלבי, אמר שהגישה הזעיר־פולשנית הפחיתה את כאבי המטופלת וקיצרה את ההחלמה בהשוואה לניתוח פתוח.
בית החולים הוא מוסד של משרד הבריאות ואחד ממרכזי ההפניה הציבוריים המרכזיים בצפון המדינה, במחוז שמונה יותר משני מיליון תושבים. באותה עיר פועלת גם אוניברסיטת המדע והטכנולוגיה של ירדן, שהפקולטות שלה לרפואה ולרפואה וטרינרית פרסמו שוב ושוב מחקרים על המחלה בבעלי חיים ובחולים בירדן.
ארגון הבריאות העולמי מסווג את המחלה כמחלה טרופית מוזנחת, ומשתמש בסולם אולטרסאונד מ־CE1 עד CE5 כדי להבחין בין ציסטה פעילה לבין ציסטה מסויידת ולקבוע אם נדרש ניתוח, ניקור במחט, טיפול תרופתי או המתנה. באירביד, במקרה הזה, ההכרעה נפלה לטובת ארבעה חורים קטנים.