לספרייה הציבורית של ווסטר יש שני רכבים כאלה, ואחד מהם קיבל את הכינוי "ליבי". הם יוצאים מדי יום לסבב ברחבי העיר, בפיקוחו של ג'ייסון הומר, מנהל הספרייה. הספרייה עצמה נוסדה ב-1859, כשהרופא ג'ון גרין תרם לעיר את אוסף הספרים הפרטי שלו. יותר ממאה וחמישים שנה אחר כך, הספרים יוצאים אל הקוראים שאינם יכולים להגיע אליהם.
בעיירה צ'יקופי גילתה התושבת שרה פאנף את הספרייה הניידת המקומית: טנדר בסגנון יו-הול שהוסב לספרייה, ועליו כיתוב צהוב. בטנדר עובדות הספרנית קייט אואימט וספרנית הילדים בת' אוליביירה. הוא עוצר שלוש פעמים בשבוע, בין השאר במתחם הדירות דוברברוק ובמרכז הנוער קאבוט מנור.
בקווינסי השיקה ספריית תומס קריין אופני ספרים שעלו 10,000 דולר, צבועים בציורי עגורים בצבעי ניאון. "זה כמו משאית גלידה, רק עם ספרים", אומרת מנהלת הספרייה שרה סליימון. גם ספרנים בערים אחרות מספרים על אנשים שצופרים ומנופפים כשהרכב מגיע.
ההבדל בעלויות הוא שמסביר את הצמיחה. "ערי שער" הן ערים בינוניות שבהן ההכנסה החציונית למשק בית ושיעור בעלי התואר האקדמי נמוכים מהממוצע במדינה, וווסטר, צ'יקופי וקווינסי נמנות עליהן. ערים כאלה לא יכולות לבנות סניפים חדשים, אבל רכב אחד מספיק כדי להגיע לקשישים בבתי סיעוד, לילדים בשכונות מוחלשות, לאנשים עם מוגבלות בניידות ולמשפחות שאין להן תחבורה אמינה. גם ניוטון וווטרטאון עומדות להשיק ספריות ניידות משלהן.
הרעיון עצמו ותיק. ב-1905 הקימה מרי למיסט טיטקומב, הספרנית הראשונה של הספרייה הציבורית במחוז וושינגטון שבמרילנד, את הספרייה הניידת הראשונה בארצות הברית, כדי להגיע למשקי הבית הכפריים. זו הייתה עגלה רתומה לסוסים, שהציגה 200 כרכים ואחסנה עוד 2,360 מאחורי המדפים. את העגלה הוביל שרת הספרייה, ג'ושוע תומס. ב-1910 פגעה רכבת משא בעגלה במעבר מסילה והרסה אותה. איש לא נפגע, לא אדם ולא סוס, ושנתיים אחר כך החליפה אותה עגלת ספרים ממונעת.
בשנים שאחר כך הפכו הספריות הניידות לחלק מהנוף האמריקאי. ב-1991 הגיע מספרן לשיא של 1,125, ומאז החל לרדת. ב-2015 נותרו 647 בלבד. מסצ'וסטס הולכת כעת בכיוון ההפוך, רכב אחרי רכב.
ובווסטר, מול סנט פרנסיס, מרק לינדברג מוריד שוב את המעלית.