המקום נקרא פומפיאופוליס, והוא נושא את שמו של הגנרל שייסד אותו. אחרי שהביס את מיתרידטס השישי מפונטוס, סידר פומפיוס הגדול מחדש את אסיה הקטנה והקים כאן עיר. היא הפכה למטרופולין של פפלגוניה הרומית — מחוז שנודע בעצי האשכרוע ובסוסיו יותר מאשר בערים גדולות. משום כך עיר בסדר גודל כזה, על התל הקרוי זימבילי טפה, ממשיכה להפתיע.
הפסיפס שנחשף עכשיו אינו הממצא היחיד של העונה. מן הפסטופוריון, חדר ההכנה הליטורגי של הבזיליקה, עלה ראש מפוסל של ארוס, מתוארך לשנים 150–160 לספירה. הוא שייך לשלב הבנייה הראשון של המבנה, לתקופה שבה ערי הפרובינציה באנטוליה השקיעו באדריכלות מונומנטלית. מאוחר יותר שינו את המבנה: פומפיאופוליס התנצרה, ובמאה החמישית כבר הייתה מושב הגמון. שמות הבישופים שלה מופיעים ברשימות הנוכחות של ועידות הכנסייה.
הווילה שבאתר נבנתה במאה השנייה ושימשה עד המאה השישית. השיקום מתקדם לאט: מתוך טריקליניום של 112 מטרים רבועים — חדר האורחים והסעודות — הושלמו בשנה שעברה כעשרה מטרים בלבד. שר התרבות והתיירות מהמט נורי ארסוי הודיע על גילוי הפסיפס ואמר שהעבודה תימשך.
טשקופרו, כארבעים קילומטרים ממזרח למרכז קסטמונו, מוכרת ברחבי טורקיה בזכות השום שלה, המוגן בסימן מקור רשום ומהווה את הייצוא העיקרי של הנפה. החפירה היא כמעט הדבר היחיד האחר שמביא לכאן מבקרים מבחוץ. מקומיים קוראים לעיר העתיקה ״האפסוס של הים השחור״ — שם שמחייב, ושהאדמה בינתיים ממשיכה להצדיק.