המסע אל היצור הקטן, ששכן פעם בשולי הלגונות של תור היורה, לא החל בחפירה דרמטית, אלא בדליים של מים ומי חמצן. חוקרי המוזיאון, בשיתוף פעולה עם עמיתיהם במוזיאון לורינייה ובחברה להיסטוריה של הטבע בטורש ודראש, פירקו בסבלנות גושים של חוואר וחימר מהשכבות הגיאולוגיות של מערב פורטוגל. הם העבירו את העיסה דרך סדרה של נפות עדינות, שבהן המרווחים בין החוטים אינם עולים על חצי מילימטר, כדי ללכוד את מה שהזמן כמעט ומחה כליל.
בין גרגרי החול והבוץ שהתייבשו, בלטו פתאום שיניים זעירות וחוליות של דו-חיים שטרם תועד בספרות המדעית. זיהוי המין החדש התמקד בעצם הכסל, חלק זעיר באגן הירכיים שצורתו הייחודית מאפשרת לפלאונטולוגים להבחין בין צפרדעים, סלמנדרות וקרובי משפחתם שנכחדו. זוהי מלאכה של צורפות יותר מאשר של ארכיאולוגיה; כל תנועה נמדדת, כל פירור אבק נבחן תחת האור הממוקד.
פורטוגל הופכת בשנים האחרונות למוקד חיוני להבנת עולם החי הקדום, כשהיא חושפת עושר של חיים שהשתמרו במישורי ההצפה העתיקים. התגלית הנוכחית מזכירה כי הסיפור של כדור הארץ אינו נכתב רק בעצמות ענק של דינוזאורים, אלא גם בפרטים הקטנים ביותר — באותם יצורים שחמקו בין השלוליות לפני עידנים, והשאירו אחריהם עדות שקטה שחיכתה בסבלנות ליד מאומנת שתשלה אותה מן הבוץ.