במשך שמונה חודשים ניסה בסטיאן תומא, מומחה ליונקים מהקבוצה הממלוגית הנורמנית, לאשש את הממצא המקרי שמצא באגן נהר הדיב. דייגי האזור דיווחו לא פעם על צללים חומים המשתקפים במים, אך רק מצלמת נסתרת שהוצבה בסבלנות הצליחה לבסוף ללכוד את דמותה של הלוטרה כשהיא צוללת אל המעמקים. זהו התיעוד הרשמי הראשון של בעל החיים באזור זה מזה עשורים, עדות למסעו של המין מאגן נהר האורן השכן, שם התבססה קהילה קטנה של כ-28 פרטים.
הלוטרה האירופית, שפרוותה הצפופה כוללת כ-50,000 שערות לסנטימטר רבוע כדי לבודד אותה מהקור, נעלמה מרוב נופי צרפת במהלך המאה העשרים. הציד, הזיהום ותיעול הנהרות דחקו אותה אל סף הכחדה, עד שנאסר הציד בחוק בשנת 1972 והמין זכה להגנה מלאה ב-1981.
כעת, המשימה היא להבטיח כי השבים לביתם יוכלו להישאר בו. טוני גיוטו, המתאם את עבודות השיקום האקולוגי באגן הדיב, מוביל פרויקט להתקנת "מדפי לוטרות" תחת כבישי האזור. אלו הן פלטפורמות עץ או בטון קבועות המאפשרות לחיות לעבור תחת הגשרים גם כאשר פני המים עולים, מבלי שייאלצו לצאת מהנהר ולחצות את נתיבי הנסיעה המסוכנים.
המאמץ האנושי הזה, הכולל גם שיקום בריכות ליד העיירה פאלז (Falaise), עומד למבחן יומיומי. מותה של לוטרה אחת שנמצאה לאחרונה במעלה הנהר מזכיר כי הנוכחות המחודשת של הטבע בתוך הנוף האנושי היא עדינה ושברירית. זוהי מלאכת מחשבת של צעדים קטנים – מדף עץ תחת גשר, ניקוי גדת נהר – המאפשרת לחיים למצוא את דרכם חזרה אל המקומות שמהם נדחקו פעם.