קונטוס מתמחה בקסירוליתיֶס, קירות אבן שנבנים בלי טיט. פעם היו קירות כאלה בכל פינה של האי. את המלאכה למד מאביו, סטברוס קונטוס, ובגיל 12 כבר עבד בבניית בתים. את בית האבן שלו בנה במו ידיו, ואביו עזר לו. גם אשתו, ואסו, עבדה לצדו באתרי הבנייה.
כלי העבודה שלו מונחים בהישג יד: מחט מחודדת, אזמל, זווית ישרה, פטיש, פטיש כבד, סרגל מדידה מעץ ולהבי מתכת. בעבר, כשבנה בתים, סיתת גם את האבנים העדינות. את העבודה הזאת הוא כבר לא עושה. את קירות האבן היבשה בחלקה שלו הוא עדיין בונה ומתקן.
העיתונאית גאורגיה קרקאני כתבה שהשמש והעבודה הקשה חרשו את פניו כמו את האדמה. גופו עדיין שרירי ומבטו בהיר. כשהוא מדבר על העבודה, הוא לא מדבר על מאמץ. הוא מדבר על צליל.
לפני כשישים שנה, הוא מספר, נמכרה כל אבן בנייה מסותתת בשתיים-שלוש דרכמות. אבן כזו שקלה כ-100 קילוגרם, ובנאי מיומן הכין חמש או שש אבנים ביום.
מסוטופוס נמצאת 74 קילומטרים מהבירה מיטילני. לפי הסברה המקובלת, שמה בא ממיקומה, בערך באמצע הדרך בין הכפרים אגרה וארסוס. בלסבוס מכירים את הכפר בזכות הבנאים שלו, שעבדו באבן מסותתת ביד. באי קראו לבנאי האבן „פטראדס”. הם פיצלו סלעים גדולים בטריזי ברזל, לפעמים עד חמישה-עשר טריזים בסלע אחד, בלי שום כלי ממונע, ואחר כך עיבדו את החלקים במכושים.
ב-2018 הוסיפה אונסק״ו את אמנות בניית קירות האבן היבשה לרשימת המורשת התרבותית הבלתי מוחשית של האנושות. ההצעה הוגשה במשותף על ידי שמונה מדינות, ויוון ביניהן. הרשימה שומרת על הידע בכתב. במסוטופוס הידע הזה עדיין חי בידיו של אדם אחד, שיושב מתחת לעץ התאנה ומחכה לרעד שבא לפני הסדק.
„כשאתה מכה בסלע בפטיש הכבד, ברגע מסוים אתה שומע רטט, רעד. האבן נסדקת ונפתחת לשניים. זה בהחלט סיפוק.”