הדרך אל הגינה הזאת לא הייתה קלה. כצעיר רסטפרי ידע ניקסון תקופות של אבטלה ושל אפליה. בקניה זה סיפור מוכר, ורסטפרים אף הגיעו לבתי המשפט בגלל הראסטות שלהם. ב-2019 הורה בית המשפט העליון בניירובי לבית הספר הציבורי אולימפיק, שנמצא בקיברה עצמה, לקבל תלמיד רסטפרי שנשא ראסטות. גם היום, כשהקהילה מתכנסת בשבתות לתפילה במקדש הרסטפרי במקינה שבקיברה, בהנהגת ראס נגאנגה נג'וגונה, שוק העבודה נשאר סגור בפני רבים מצעיריה.
את קבוצת פנדה מאמה ארת' מוביל מופאט מינישי. הוא מעבד חלקה של חצי אקר בגבול שבין לנגאטה לקיברה, ושם, הוא מספר, חזרו הדבורים המאביקות. שלושים חברי הקבוצה הופכים פסולת פלסטיק לכלי שתילה ומגדלים בהם צמחים מקומיים ולוביה. בקניה אוכלים את עלי הלוביה כירק שנקרא קוּנדֶה, ומייבשים את הזרעים לאכילה. הלוביה היא קטנית שמקבעת חנקן מן האוויר אל הקרקע, ולכן נוהגים לגדל אותה בחלקות קטנות שאדמתן דלה.
סביב הגינות צמחו גם דברים אחרים. חנות צמחי המרפא של הקבוצה משרתת בכל שבוע יותר ממאה לקוחות. פעם בחודש מגיעות לגינה יותר מחמישים משפחות לסיורי חינוך סביבתי, והקבוצה ארגנה גם מבצעי ניקיון בשכונה. לא מזמן מונה מינישי לרכז תיירות אקולוגית באיגוד Family Forest Association.
הקושי הגדול ביותר הוא המים. בעונה היבשה המקורות מתייבשים, והקבוצה נאלצת לקנות מים להשקיה. בשכונות הבלתי מוסדרות של ניירובי, משקי בית רבים שאינם מחוברים לצנרת קונים מים בג'ריקנים של עשרים ליטר מקיוסקים וממוכרים, ולעתים קרובות ליטר כזה עולה יותר מליטר מים מהברז בשכונות האמידות. גם הכסף מועט. מאז 2025 שותף לקבוצה ארגון סיני בשם Impact Steps, בניהולה של מולי יאנג.
קיברה נולדה בתחילת המאה העשרים כאדמה שהממשל הקולוניאלי הבריטי העניק לחיילים נובים ששירתו בצבאו. היא משתרעת על כשניים וחצי קילומטרים רבועים, בסמוך ליער נגונג רואד. את שמה נוהגים לגזור מהמילה הנובית קִיבְּרָה, שפירושה יער. בכל פעם שניקסון מוכר שתיל מנטה לשכן, ומינישי מוצא דבורה בחלקה שלו, נדמה שהמקום מתקרב מעט אל שמו.