השכבה העליונה של האתר שייכת לימיו של המאם אבן יוסף, מנהיג שבטי ההווארה שמשל במצרים העילית בין השנים 1709 ל-1769. המאם, דמות כמעט מיתולוגית בהיסטוריה המקומית, הקים ישות פוליטית חצי-אוטונומית שהשתרעה מאזור אל-מיניא ועד אסואן. הוא שלט ביד רמה במטעי קנה סוכר ודגנים, והעיר שנחשפה כעת מעידה על הניסיון לבנות שלטון יציב ומרכזי הרחק מעיניהם הבוחנות של הממלוכים בקהיר. חומות לבני הבוץ שנתגלו מספרות סיפור על אמביציה של מנהיג שבטי שביקש להעניק לאנשיו מקום וזהות.
אך מתחת ליסודות המאה ה-18 המתינה הפתעה דוממת. החופרים מצאו עצמם חוצים את גבולות הזמן אל תוך נקרופוליס קופטי מהתקופה הביזנטית. כאן, הדחיסות של האדמה שמרה על רצף שאינו נראה כמעט בשום מקום אחר: קירות של מגורי אדם נשענים על מכסי אבן של ארונות קבורה קדומים. בין השברים נחו פיסות של בד פשתן קופטי, שנותרו רכות למגע על אף מאות השנים שחלפו, כעדות דקה ופריכה לחיים שהיו ואינם.
פייר טאלה, מנהל המכון הצרפתי לארכיאולוגיה מזרחית (IFAO), מוביל כעת את הניתוח הביו-ארכיאולוגי של 23 שלדים שחולצו מהאתר. אלו אינם רק עצמות; אלו הם תושבי מצרים העילית של פעם — גברים, נשים וילדים — שעל חלקם ניכרו עקבות של חניטה חלקית. טאלה מקווה כי הבדיקות יחשפו את פרטי יומם: מה אכלו, מאילו מחלות סבלו, וכיצד נעו ונישאו בחברה הקופטית תחת השלטון הביזנטי.
התמונה המצטיירת היא של רצף אנושי עקשן. במקום שבו שבט ההווארה בנה את בתיו, נחו כבר מאות שנים אבותיהם הרוחניים של יושבי הארץ. המעבר מחניטה פרעונית מסורתית לשיטות שימור פשוטות יותר מבוססות מלח נתרן משתקף בבירור בשרידים, ומראה כיצד אמונות משתנות אך הכבוד למת נותר בעינו. האתר ב"שייח' אל-ערב המאם" אינו רק תגלית ארכיאולוגית, אלא עדות פיזית לאופן שבו דורות נבנים על גבי אלו שקדמו להם, לעתים מבלי לדעת שהם דורכים על סיפוריהם של אחרים.