מנסס ברטרה מוביל את הפרויקט מטעם משרד התרבות הפרואני. בצוות עובדים 98 ארכיאולוגים, מודדים, משמרים, צלמים, מהנדסים אזרחיים ופועלים — כולם פרואנים. הפלטפורמה שפתחו היא מבנה בן כ־17 מטר לכל צלע וכחמישה מטרים גובה: חדר מרכזי ושני חדרים צדדיים.
עד כה הגיע כמעט כל הידע על קבורות האצולה של הצ'ימו ממקורות שאין בהם הקשר: פלטפורמות ששדדו, אוספים פרטיים, מחסני מוזיאונים. חפץ בלי אדמה סביבו מספר מעט מאוד. כאן, לראשונה, העצמות והחפצים נשארו במקומם.
על כמה מן השרידים ניכרת צביעה אדומה מובהקת. החוקרים חושדים שמדובר בצינובר — גופרת כספית. אין לחומר הזה מקור ידוע בחוף הפרואני; המרבץ הקרוב ביותר נמצא בהואנקוולִיקה, ברמה המרכזית, יותר מ־600 קילומטר מטְרוּחִיוֹ. ההקבלה הקרובה ביותר היא הגבירה מקאו, קבורה מוצ'יקה שנחפרה כשישים קילומטר צפונה, שבה זוהה האבקה האדומה כגופרת כספית במעבדה בווירג'יניה. בצ'אן צ'אן עוד לא נבדק דבר. ניתוחי המעבדה מתוכננים לפני עונת הגשמים בנובמבר.
עצמות הדמות המרכזית נושאות סימני הפרעה שלאחר הקבורה. מנסס מעלה אפשרות שהגוף הוזז — "הם הזיזו את המומיות שלהם", הוא אומר על תושבי האנדים, שעבורם המת לא בהכרח נשאר במקום שבו הונח. הפרשנות הזאת ממתינה לבדיקה.
אוּצְ'ה אן היא הגדולה מבין עשר הטירות המוקפות חומה בצ'אן צ'אן, בירת ממלכת צ'ימור שנוסדה סביב שנת 850 לספירה. במשך רוב המאה העשרים נקראה "גראן צ'ימו", עד שמשרד התרבות החזיר לה את שמה בשפת הקינְיָאם — לשון הצ'ימו, שאיש כבר אינו דובר אותה. באותו מתחם נמצאו ב־2018 עשרים דמויות עץ בגובה כשבעים סנטימטר, מוצבות בגומחות לאורך מסדרון טקסי.
האתר רשום ברשימת המורשת העולמית של אונסק"ו מאז 1986, ובאותה שנה עצמה נכנס גם לרשימת האתרים בסכנה. האיום הוא מים: גשמי אל ניניו ממיסים לבני בוץ, והרוח שוחקת את התבליטים. הצוות של מנסס עובד מול לוח זמנים שקובע מזג האוויר.