הפרקליטים של Asabe Waziri Justice Advocacy Initiative פגשו אותו ביוני 2026, במסגרת סיור שגרתי בבתי המשפט. הארגון מפעיל תוכנית סיוע משפטי שסורקת מתקני כליאה ובתי משפט שלום סביב אבוג'ה, ובהם קובווה, ומחפשת עצורים שאין להם עורך דין ואין להם אמצעים לערער על מעצר ממושך לפני משפט. מר פ' היה אחד מהם.
המשפט לא יכול היה להתקדם. עורכי הדין הצביעו בפני השופט על הכשל הפרוצדורלי: התביעה אינה מקדמת את התיק. ב־27 ביולי 2026 מחק בית המשפט את האישום בשל היעדר ניהול הליך יעיל, ומר פ' שוחרר לאחר כשלושה חודשים בין כתלי הכלא — בלי שנשפט, ובלי שקיבל אגורה מן השכר שלמענו עבד אחת עשרה שנים.
שלושה שבועות אחריו יצא מר מ' מאותו מתקן, אחרי שלושה חודשים במעצר בגין חשד לגניבה שמעולם לא נבדק עד תום. גם תיקו נמחק מאותה עילה.
המרחק הזה אינו טכני. מי שנעצר בתוך שטח הבירה הפדרלית נכלא לא פעם במתקן הכפוף למינהל שיפוטי של מדינה אחרת, וכל ביקור של משפחה או של עורך דין הופך לנסיעה ארוכה. כך אדם נעלם מן העין בלי שאיש החליט להעלים אותו.
לתביעה שבבסיס הסיפור — שכר שנמנע מעובד — יש בית משפט משלה. בית הדין הארצי לעבודה בניגריה מוסמך בלעדית לדון בהחזר שכר מאז תיקון החוקה ב־2010. מר פ' מעולם לא הגיע לשם. הדרך שנפתחה בפניו הובילה לכיוון ההפוך, אל תא במתקן כליאה, וכל מה שעמד בינו לבין השהייה הממושכת שם היה צוות שנכנס לאולם משפט אחר ולא עבר הלאה.
מחיקת תיק אינה זיכוי. המדינה רשאית להגיש את האישום מחדש.
שני הגברים חזרו לחייהם. הארגון תיאר את המקרים בכתבה שפרסם בתחילת ספטמבר, תחת הכותרת "כשהצדק מתעכב, חיים מושהים".