טבואדה מתאם את קהילת היער של ווינסיוס, monte veciñal en man común — קרקע משותפת השייכת למשקי הבית של הקהילה, לא לאנשים פרטיים; על פי החוק הגליציאני היא אינה ניתנת לחלוקה, למכירה או לעיקול. בגליציה יש כ־3,300 קהילות כאלה, המחזיקות כ־665,000 הקטרים, קרוב לרבע משטח האזור.
ההחלטה נולדה מתוך שרפה. באוקטובר 2017, ברוחות שהביאה שארית ההוריקן אופליה, בערו כ־80% מיותר מ־600 ההקטרים של יער ווינסיוס. בצ'נדבריטו, כפר קטן בעירייה הסמוכה ניגרן, נספו שתי נשים. הקהילה הבינה שאת עבודת הניקוי שבני אדם הפסיקו לעשות יכולות לעשות חיות.
הן אוכלות את מה שההר נותן.
מה שההר נותן הוא בדיוק מה שמסוכן: קוצני רותם, פטל, ונצרים של שיטה פולשת — הצמחייה שמזינה אש מהירה. בחלקת ניסוי של 40 הקטרים נשארה הקרקע שנרעתה נקייה משיחים דליקים, בעוד ששטח הביקורת התכסה במהירות בסבך. חוקרים מצאו גם משהו שלא חיפשו: טביעות הפרסות של הבקר שיפרו את חלחול מי הגשם אל מי התהום.
העדר לא התחיל ב־26. במאי 2024 רכשה הקהילה חמש פרות ראשונות והתחייבה לטכנולוגיית הקולרים — מכשירים סולריים של חברת נופנס הנורווגית, שהוקמה ב־2011 בידי אוסקר הובדה, מגדל עזים. הרשות הנורווגית לבטיחות מזון אישרה אותם לעזים ב־2017, ולבקר ולכבשים ב־2020.
הקצ'נה היא אחת מחמש המורנאס גאלגאס, גזעי בקר גליציאניים חומי־ערמון שכמעט נעלמו. ביחד הם מונים היום כ־14,600 ראש ב־340 חוות, לעומת כ־1,800 בשלהי שנות התשעים. כך נשמרים שני דברים בבת אחת: גזע שכמעט אבד, והר שכמעט נשרף עד תומו.
ביולי 2025 בער שוב חלק מהמונטה של ווינסיוס, וחמישה מסוקים נשלחו לכבות. בקהילות אחרות בגליציה — וילאמור וסוברדו באו קורל — החלו תוכניות רעייה דומות, ארבע שנים אחרי שגם שם בערה האש. הפרות בווינסיוס עוברות בינתיים על פני חריטות סלע מתקופת הברונזה, ספירלות ועיגולים שנחצבו לפני כשלושת אלפים שנה בסלעי אוגה דה לאשה, על אותו מדרון עצמו.