הצמח הזה, Posidonia australis, אינו סתם שדה תת-ימי. בדיקות גנטיות שנערכו שנים לאחר אירוע החום הקיצוני גילו אמת מדהימה: המרבד כולו הוא אורגניזם אחד, שיבוט בודד שהתפשט באיטיות על פני קרקעית האוקיינוס במשך ארבעה חצאי אלפי שנים. כאשר רבע מהמרבד מת – שטח השווה בגודלו לאי מנהטן – לא היה זה רק אובדן של צמחייה, אלא פצע בגופו של אחד היצורים העתיקים והגדולים ביותר על פני כדור הארץ.
וור, צאצא לבני המלגנה, לא הסתפק בהתבוננות. הוא הבחין כי במקומות שבהם שגשגו מלפפוני הים, אותם יצורים גמישים וזוחלים שדייגים נטו להתעלם מהם, הקרקעית הייתה עשירה יותר והתאוששות עשב הים הייתה מהירה יותר. מלפפוני הים, בתנועתם האיטית והמתמדת, מעבדים את המשקעים בקרקעית ומכינים את התשתית לצמיחה מחודשת של ה"פוסידוניה".
כדי לממן את מלאכת השיקום, הקים וור את חברת ההזנק Tidal Moon. המודל הכלכלי שלו נשען על מסורת עתיקה לא פחות מהצמח עצמו: איסוף וייבוש של מלפפוני ים, המכונים "טרפאנג", וייצוא שלהם לשווקים בסינגפור ובסין. ההכנסות ממכירת המעדן הימי חוזרות ישירות אל המפרץ, ומממנות את הניטור המדעי ואת עבודת השיקום הידנית של המרבד.
במקום שבו מוסדות גדולים ראו קריסה אקולוגית, וור ראה מחזוריות וכלכלה מקומית. הוא רותם את הידע שעבר במשפחתו על תכונותיו של הים כדי להבטיח שהצמח, ששרד תהפוכות היסטוריות מאז ימי קדם, ימשיך להוות מקלט לחיות הבר ולשמור על הפחמן האצור בקרקעית המפרץ. זוהי עבודה של סבלנות, הנמדדת בסנטימטרים של צמיחה מדי שנה, בתוך השקט הכחול של מערב אוסטרליה.