הממצאים, שנחשפו סמוך לדרך טה-אנגה באזור ואיטומו, נותרו חבויים כשהם דחוסים בין שתי שכבות של אפר וולקני. השכבה התחתונה הוטחה אל הקרקע בהתפרצות אדירה לפני 1.55 מיליון שנים, והעליונה חתמה את הגולל על האתר לפני כמיליון שנה בדיוק. בתוך הסנדוויץ' הגיאולוגי הזה, השתמרו עצמותיהם של 12 מיני ציפורים וארבעה מיני צפרדעים, עדות לעולם שהתקיים הרבה לפני הופעת האדם בארכיפלג.
בין המאובנים זיהו וורת'י ועמיתו, ד"ר פול סקופילד, מין חדש של תוכי קדום שזכה לשם Strigops insulaborealis. זהו קרוב משפחה של הקאקאפו המודרני, אותו עוף לילי כבד שאיבד את יכולתו להמריא. אך בתוך האפר הוולקני המאובק, התגלו עצמות רגליים עדינות יותר, המצביעות על כך שאביו הקדמון של הקאקאפו עדיין אחז בכוחו להמריא מעל היערות.
התגלית משרטטת מחדש את תמונת השינוי שעבר הטבע הניו-זילנדי תחת השפעתן של התפרצויות על ואקלים משתנה. מלבד התוכי המעופף, נמצאו במקום גם שרידים של אב קדמון של עוף הטקהה ויונה שנכחדה, הקרובה למיני יונים החיים כיום באוסטרליה. אבן הגיר האלקלית של המערה פעלה כמעין מעבדה לשימור, כשהיא מנטרלת את חומציות המים ושומרת על שלמות העצם הדקה.
וורת'י בחר להוקיר את הקשר האנושי לאדמה וקרא לאחד המינים החדשים על שם משפחת קלייטון-גרין, המעבדת את השדות שמעל המערה כבר למעלה ממאה שנים. המאובנים, שנשלו בזהירות מהבוץ הקדום, יועברו למשמרת קבע במוזיאון ואיטומו, שם הם יעידו על הרגע שבו הציפורים החלו לוותר על השמיים לטובת ביטחון הקרקע, זמן רב לפני שהאדם הניח עליה את כף רגלו.