אלכסנדרה היא עיירה צפופה וענייה, קילומטרים ספורים בלבד מרובע סנדטון. יש לה היסטוריה עיקשת. לפני שחוקי האפרטהייד נכנסו לתוקף, היא הייתה מהמקומות המעטים סביב ג'והנסבורג שבהם יכלו תושבים שחורים להחזיק בקרקע בבעלות מלאה. נלסון מנדלה שכר בה חדר זמן קצר אחרי שהגיע לעיר.
"אנחנו רק רוצים להראות לאנשים שאנחנו יכולים לצאת מהעיירה", אומר נגובזה.
את התוכנית מפעילים מישל פוק, מהמארגנים שלה, ואורלנדו ורגס, שייסד ב-2018 את להקת הקרקס המקצועית The Cirk. ורגס סיפר שהתוכנית נולדה מפני שבדרום אפריקה יש מעט מאוד מקומות שמציעים הכשרה פורמלית בקרקס. עד אז האפשרות העיקרית לצעירים הייתה קרקס זיפ זאפ בקייפטאון, שנוסד ב-1992 ובוגריו הגיעו להופיע גם בחו"ל.
התוכנית פונה לצעירים מובטלים מקהילות מוחלשות, והיא אינה מסתפקת בשיעורים. היא סוללת דרך אל המקצוע עצמו: משתתפים יכולים להפוך למדריכים, או לקבל עבודה בתשלום בחברות הפקה וב-The Cirk. המטרה היא שהתוכנית תממן את עצמה מהדרכות, ממופעים ומעבודות קרקס אחרות, ולא תישען רק על מימון חיצוני. בינתיים רק ארבעה משתתפים בשנה מקבלים תמיכה מלאה.
גם זנזלה לטסואלה, בן 38, בא מאלכסנדרה. הוא מתאמן בבלט ובפנטסולה, ריקוד של צעדים מהירים שצמח בעיירות של ג'והנסבורג בשנות החמישים והשישים, בין השאר כתגובה לפינויים הכפויים. לטסואלה פוחד מגבהים, ובכל זאת הוא עולה לאוויר ומופיע באקרובטיקה אווירית.
מייגן נילסן, בת 22, תלויה במופע בשערה הקלוע, שמחובר בקרבינרים לחבל בגובה חמישה מטרים. כל משקל גופה נשען על השיער.
מישל פוק רואה בשלושתם הוכחה למשהו שהיא יודעת כבר זמן רב. "יש כל כך הרבה כישרון וכל כך הרבה מיומנות במדינה הזאת", היא אומרת. "אנחנו רק צריכים במה."