האפס מלמד מדעים בתיכון נורת'גלן שבקולורדו ומשמש עמית מחקר במוזיאון דנוור לטבע ולמדע. באותו קיץ התנדב במשלחת שטח של המוזיאון בהובלת הפליאונטולוג טיילר לייסון. הוא שלח ללייסון הודעת טקסט קצרה: נדמה לו שמצא טביעת רגל של טי־רקס.
החפירה שבאה אחר כך חשפה ארבע טביעות, שתיים של רגל שמאל ושתיים של רגל ימין, במסלול באורך של כ־7 מטרים. בין טביעה לטביעה של אותה רגל מפרידים כארבעה מטרים. מתוך המרחקים האלה חישבו החוקרים את מהירות ההליכה: 5.6 עד 7.2 קמ"ש, קצב של אדם הממהר מעט. הטורף הגדול לא רדף אחרי דבר. הוא פשוט הלך.
אוון טאמס־גלוואן סרק את המשטח בסריקה תלת־ממדית ברזולוציה גבוהה, והצוות בנה ממנה מודלים דיגיטליים. את הטי־רקס זיהו כבעל העקבות הסביר בזכות שלושה נתונים: גודל הטביעות, צורתן הצרה של האצבעות ושפע עצמות הטירנוזאורוס שכבר נמצאו בסלע שמסביב. החוקרים נזהרים בניסוחם, וכותרת המאמר מייחסת את המסלול לטי־רקס בוגר רק "ככל הנראה".
עד כה נמצאו רק שתי טביעות בודדות של טי־רקס בוגר. את הראשונה מצא הגאולוג צ'אק פילמור ב־1983 בחוות הצופים פילמונט שבניו מקסיקו. השנייה, ממבנה הל קריק במונטנה, תוארה ב־2008 במאמר שאחד מכותביו היה פיטר פלקינגהם, פרופסור לפליאוביולוגיה מאוניברסיטת ליברפול ג'ון מורס. כעבור שמונה־עשרה שנה פלקינגהם הוא המחבר הראשי של המאמר החדש, שפורסם בכתב העת Journal of Vertebrate Paleontology, ושמו של המורה מקולורדו מופיע לצדו.
האתר נמצא על אדמה פדרלית בניהול שירות היערות של ארצות הברית. בסתיו הקרוב יורמו שלוש מן הטביעות במסוק ויישלחו לדנוור להמשך המחקר. בחורף מתכוון המוזיאון לעדכן את מבקריו על מהלך ההעברה.