מקארתי, בן חמישים ותשע, מרכז את תוכנית הרייג'רים הגברים של בארדי ג'אווי, שבסיסה בארדיאלון — קהילה של שלוש מאות עשרים וחמישה תושבים, מאה שמונים ותשעה קילומטרים צפונית-מזרחית לברום. השותפות עם המכון האוסטרלי למדעי הים נמשכת כשמונה עד עשר שנים, הרבה יותר ממחקר בודד. במשך הזמן הזה הצביעו הרייג'רים על מה שראו במים, וקיור ועמיתיה מדדו.
התוצאות, שפורסמו בכתב העת Ocean & Coastal Management, הראו שעשרה מינים בעלי משמעות תרבותית נעים בין השונית למנגרובים הרבה יותר משאר המינים. בארבעה מהם היו הפרטים שבמנגרובים גדולים יותר — אף שעל השונית היו הדגים שכיחים יותר. המנגרובים אינם רק מסדרון מעבר; הם מקום שבו דגים גדלים.
ידענו את רוב זה. אבל המדע אישר. הם אמרו לנו: צדקתם.
המשפט הזה, של מקארתי, נושא בתוכו את כל המרחק שעברה העבודה הזאת. בני בארדי ג'אווי מכנים את עצמם אנשי המים המלוחים ומייחסים לעצמם נוכחות במקום הזה כשלושים אלף שנה. הידע שהצטבר בזמן הזה נחשב עד לא מזמן לסיפור מקומי. כעת הוא רשום, בשמות, בעבודה שעברה שיפוט עמיתים.
לממצאים יש שימוש מיידי. הם עיצבו את גבולותיהם ואת אופן ניהולם של האזור המוגן הילידי, שהוכרז ב-2013, ושל הפארק הימי בארדי ג'אווי גארה, שנוצר ב-2022 ומנוהל במשותף עם המחלקה למגוון ביולוגי של מערב אוסטרליה. תוכנית האזורים של הפארק נכנסה לתוקף ביולי. אם דג בוגר מבלה חלק מחייו בין שורשי המנגרובים, אין די בהגנה על השונית לבדה.
הצורך בכך הוכח בקיץ הקודם. גל חום ימי ב-2025 הלבין אלמוגים בתוך שטח הפארק. הדגים שמקארתי וקיור עקבו אחריהם נעים בין מערכת שנפגעה למערכת שעדיין מחזיקה, ומי שמנהל את המים צריך לדעת מתי הם נמצאים היכן.
הרייג'רים פועלים כאן מאז 2006, בתמיכת מועצת האדמות של קימברלי, לצד קבוצת הרייג'ריות אוראני. זכויות הבעלות המסורתית על האדמה והמים נקבעו בבית המשפט הפדרלי בסוף 2005. הנייר שהתפרסם השנה מוסיף לכל אלה שורה שקטה: שמותיהם של אנשי המקום, שם, בין המחברים.